פוסעת בעקבות האהבה

משהו גורם לי להרגיש טוב בזמן האחרון.

לא יודעת להצביע מה בדיוק גורם לזה.

בעצם, שום דבר מהותי לא השתנה אצלי בחיים.

ובכל זאת, כשכבר מצליחה להתעורר,

כשמתגברת על המחלה המחורבנת הזו,

מתחבר לי חיוך קטן לפנים.

מן רגיעה ושביעות רצון.

זה לא שאני לא מתעצבנת, כמו שאני יודעת

עם כל התאים בגוף. ומוציאה את זה במתפרצת.

זה לא שאני לא מדוכאת ועצובה.

אבל בכל זאת, מרגישה כמו מן ענן של נעים שעוטף אותי.

תחושה מוזרה ולא מוכרת. מהנה, מענגת.

אולי, סופסוף, מגיעה למנוחה ולנחלה.

כמה מוזר...