סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 17 שנים. 29 באפריל 2007 בשעה 17:55

מה שהיה, הוא שיהייה.

כאילו לא עברו 14 שנים מהפעם האחרונה.

כאילו לא עברו כמעט 30 שנה מהפעם הראשונה.

שום דבר לא משתנה.

אין עקומת למידה.

לא לגוף שלי - הוא מתנהל בדרכו

ולא לי - אני מופתעת כל פעם מחדש.

בעצם, לא באמת מופתעת.

מאוכזבת. מעצמי.

מצד שני, היכולת של עצמי,

להרוס לי את השגרה,

מעוררת התפעלות.

נשבר לי ה...קליטוריס.



פוקה​(שולטת){CB} - אולי...רק אולי...אל תתפסי אותי במילה...אולי...
משהו בשגרה שלך מבקש, מתחנן, רוצה קצת להיהרס מידי פעם...כדי שיהיה אפשר מידי פעם להתמקד בדברים קצת אחרים...להניח בצד את השגרה והתבונן בה מרחוק בערגה...
אולי...רק אולי...ערגה זו המילה החסרה...
לפני 17 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - שגרה????

מה זה בדיוק?

לא מכירה כזה.

וזה לא אני. זה הוא. הגוף שלי. הילד הרע שבו...
לפני 17 שנים
בודק - יש שיגרה שמופרעת מכח הרצון לעצם השינויים
וגם זה נכנס לשיגרה. מעין שיגרה לשבור את השיגרה
אלא שמתוך נימת הדברים עולה כי זהוו לא רצון שאת חפצה ביקרו, ומכאן תחושת אי הנחת. במקרה כזה קשה לשופט ולמצא את הזנב של שינוי הדברים, אבל אולי צריך לנסות לראות מה נקודת השבירה הלא רצויה שעולה לה ומתנגנת לה בפזמון צורם, ואולי בדרך זו לנסות להביא את הדברים לכלל שליטה
ערב נפלא לך
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י