פוסעת בעקבות האהבה

יורדת לשוק

הסמטאות מתפתלות,

ריח של בשר באויר.

ריח של דם

ממול, האיש עם הקובות,

מניח בזהירות עוד ועוד קובות צהבהבות ופחוסות במרק

דופקת על דלת ברזל ענקית

ההד מתגלגל בסמטאות השוק

והסוחרים. הם לא מבינים,

מה עושה זאתי עם העקבים והבז'ז'ים ברחוב שלהם.

דלת הברזל נפתחת ואני חומקת לתוך מקדש הבשרים.

פותחת את דלת מקרר היישון

המוןןןןןןןןן בשר.

רבעים של פרות, תלויים בצורה מסודרת על ווים

מתיישנים בנחת.



אההההההה. רוצה פרה.

יקירי, הקצב הבלתי מתפשר, שמוכר רק לסיטונאים. ולי,

מחייך למראה תאוות הבשרים.

יאללה, חצי פרה מיושנת היטב, נפרדת לנצח מהאנטריקוט והסינטה שלה.

נתחים בצבע בורדו כהה, כמעט חום, מונחים על השולחן.

ואני...אהההה...מתה לנעוץ שיניים בבשר החי...להרגיש את הטעם

קול הסכינים המשתפשפות אחת בשניה,

מעלות צמרמורת. תשוקה.

רומזת בעיניים לקצב,

ומדי פעם, מקבלת נתח אדמוני, ישר לפה.

מלקקת את הדם המלוח מהשפתיים.

עונג.

מה צריך בסך הכל בן אדם???