לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 17 שנים. 13 במאי 2007 בשעה 5:21

היה או לא היה...

שמיים אפורים, עכורים

הסתיים סוף השבוע,

לכאורה, הכל חזר לקדמותו.

אתמול, הסכמנו שוב, שכזה, לא יכול להיות יותר.

לכאורה, הכל בסדר.

אבל בפנים, כמו הצלקות , אחרי אוטם,

שגורמות ללב להפסיק לפעום..

בפנים, עוד צלקת אחת

כבר לא כואבת. כמעט.

עוד מעט קט, ולא תכאב כלל.

אבל קיומה נשאר בתודעה.

היה או לא היה...

פוקה​(שולטת){CB} - ממממ....
אני מעדיפה להסתכל על הצלקות האילו כמו על קמטי בגרות...עוד קמט...ועוד קמט...ואנחנו חכמים יותר...כל קמט שמגיע מלמד אותנו עוד קצת על עצמנו...עוזר לנו להבין, להמשיך הלאה...
בהתחלה זה כואב..אולי...אבל אחרי שזה נטמע בבשר
זה הופך פשוט לחלק מתוכנו..
חלק חדש בפאזל של חיינו...
לפני 17 שנים
גוני​(לא בעסק) - ..מכל צלקותיי השכלתי..
שתדעי שבוע רגוע ושקט.
לפני 17 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - בוקר טוב יפה
}{
לפני 17 שנים
מביט לרגע - היה , אבל התגברתם .
שיהיה שבוע נפלא }{
לפני 17 שנים
פעם פרח​(נשלטת) - היה, ועוברים הלאה
מנסים ללמוד ולמצוא את המקום שמאפשר להתחזק
לפני 17 שנים
מאלפת בשוט ומבט​(שולטת) - ההחלטה להניח לצלקת להחלים היא החלטה אמיצה.

היא החלטה של להאחז במה שהיה או לאפשר את מה שרוצים שיהיה.

את אשה אמיצה, את יודעת מה טוב לך.

תבחרי ולכי עם הבחירה שלך.

ושתפי, האם בחרת בצלקת או בסליחה והחלמה?
ואל תשכחי לחייך.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י