כמה נחת ואושר יכולים לגרום 3 גברים...
אחד בגודל של מקרר SBS אמנה
אחד בגובה של שחקן כדורסל
ובאמצע אחד בלונדיני קטן, בייבי פייס.
שלושתם, עומדים על הבמה,
מאחוריהם ארבעה נגנים
ומעט תאורה
והם שרים.
לכל אחד מהם קול טנור ייחודי משלו.
המקרר, בעל מנעד מדהים ויכולת משחק בצלילים.
הגבוה, בעל קול מלטף, עושה אהבה עם המילים והצלילים
והקטן, עד שהוא לא פותח את הפה, הוא נראה לא שייך, אבל אז,
הוא משתלב בהרמוניה מדהימה, עם הזוג המוזר והם שרים.
אריות מאופרות, שירי עם צועניים, שירים ברוסית ובאידיש בספרדית בעברית
מעולם "אלי, אלי" ו"ירושלים של זהב" לא נשמעו טוב יותר
ועוד ועוד ועוד
ואני יושבת שם, כמעט עליהם...
מתרגשת, מתלהבת, מתאהבת, מצטמררת, מאושרת,
עד קצות האצבעות של הרגליים, עד קצה השיערות
ביציאה, אני שואלת את החוקי, אם הוא מוכן שאני אנשא להם.
אם אפשר 4 נשים, למה לא 4 בעלים??
התשובה ניתנת לי מעט מאוחר יותר.
התוצאה...גב קרקפת ורגליים, שיכולים לשמש כמצה (זו של פסח, כמובן)
אבל מה לא עושים בשביל אהבה.
ואני, אני מאוהבת.
ייבגני, פליקס, וולדיסלב
קחו אותי. אני שלכם בלב ונפש.
לפני 17 שנים. 30 ביוני 2007 בשעה 0:40