פוסעת בעקבות האהבה

כולכם כישלונות, אני אם כל חי ואתם כולכם כישלונות....

אני מעוררת בי גועל. אני מבלה את חיי בבגידות נבזיות וחסרות כל טעם, בגידות נבזיות.

דפוק את המארחת, איזה צחוק, כנופיית גלמים אימפוטנטיים ושיכורים עד להקיא.

מרתה עושה עיני עגל, והגלמים מגחכים ומגלגלים את העיניים היפות שלהם,

ומגחכים עוד קצת, ומרתה מלקלקת את הלסתות שלה והגלמים טסים לבר וחוטפים טיפונת אומץ

ומקפצים בחזרה אל דודה מרתה, המבצעת עבורם ריקוד קטן, המחמם אותם כהוגן, את כולם,

מבחינה רוחנית...

ככה שהם שוב טסים לבר וחוטפים עוד טיפונת אומץ ונשותיהם ואהובות נפשם,

מרימות את האפים שלהן ונועצות אותן בחלל האוויר ישר דרך התקרה לפעמים...

וזה משלח את הגלמים בחזרה אל הקיוסק, מקום זה הם מחדשים את מלאי הדלק.

בעוד שבובה מרתה יושבת שם בשמלה מופשלת עד מעל הראש ונחנקת.

אין לך מושג כמה זה דחוס לשבת ככה, כשהשמלה מופשלת לך עד מעל הראש נחנקת ולחכות

לגלמים, עד שסוף כל סוף האומץ שלהם עונה איתן.

ממממממה מה אני אגיד לך, אפשר למצוא לפעמים איזה נתון כזה שנראה יפה,

אבל א- -א אההה... אבל ככה זה , בחברה תרבותית.

כל הגלמים הכבירים האלה – תינוקות מסכנים





מי מפחד מוירג'יניה וולף