עוד לא בטוח... נראה...

"הם קטנים מדי" הוא אומר לי ומחזיר אותי לשיחת בנות אחרת.
"אלו נורות לד, הן הרבה יותר חזקות מהרגילות" אני אומר לו.
הוא לא מרוצה מהמאותתים הקדמיים שהחלפתי במקום אלו שנשברו אבל הם תקניים לחלוטין ואין לו מה לומר בנידון.
"טוב, לך תחליף מספר, הוא בן עשר".
הילד עבר טסט היום.
הוא בן שמונה, אגב.
"איך משהו כזה קטן יכול לגרום בכלל הנאה?" שואלת אותי הפרלין בעודה מלטפת לי את הפיטמה השמאלית.
נו"ן עסוקה בלהניע מכונית דמיונית עם הפיטמה הימנית שלי, קולות של שברולט לא יוצאים ממני, מקסימום קולות של השטיח זברה על הדשבורד.
"הדגדגן שלך גם קטן, לא? הוא לא מעניק לך הנאה אין סופית?" אני מגן בחירוף נפש על זכותן של פטמותיי להיות קטנות אך איכותיות.
השקט מבשר על נצחוני הוורבלי והנו"ן מוותרת, גם.
הנו"ן היתה בעמדת נחיתות במהלך הערב. שני השלישים לא הסכימו איתה על כלום, כמעט.
"אין אישה שנהנית ממין אנאלי" היא קובעת.
שני השלישים מגחכים קלות.
"אני ונילית" היא מנסה שוב ולדעתי ההתאפקות של שני השלישים מללטף לה את הראש ברוך מהול בהמון רחמים על היותה סאנילית ראויה לציון.
אני חושב שנשברנו כשהיא החליטה שלא משנה מה אורכן, שערות ערווה לא צריכות להתנפנף בבית קפה.
אין על בנות ירושלים.
פשוט אין.
חזרתי מהאזכרה של סבא שלי עכשיו.
היה נחמד מאוד.
פעם זה היה הרבה יותר לחוץ אבל היום אנחנו פשוט נפגשים, אוכלים ובאופן כללי משתדלים להינות מהחברה.
אולי אני מרגיש ככה כי הם התייאשו וויתרו לי על הקטע של לבוא לבית הקברות.
מלחמת החגים התחילה באופן רשמי והשנה טכניקת הבחירה שלי לא תעזור כי אני מביא את האלכוהול.
מחר אני הולך לאסוף את הדלתות לארונות המטבח שלי, סוף כל סוף.
יהיה סופשבוע עמוס, כרגיל.
זהו, תיכף נגמר השלוק ואני אגרור את עצמי למיטה.
חלומות מעניינים זה אנדרסטייטמנט.