עוד לא בטוח... נראה...

זה לא נשמע לי כמו בעיה כל כך גדולה.
קראתי על זה קצת באינטרנט וכל מי שחווה את זה דיבר על תחושות מענגות, על רגישות מוגברת ובאופן כללי על משהו כיפי לגמרי.
אז החלטתי שלא לגמור חודש.
חשבתי על זה קצת וזה לא נראה לי מוגזם בכלל, גם ככה הזדיינו אז פעם, פעמיים בשבוע כשהיא היתה מגיעה אליי.
מקסימום, חשבתי, אפסיק לאונן וזהו, החודש יעבור בצ'יק.
"אתה לא גומר?" היא שאלה אותי ביום שישי שהחלטתי שמתחילים בו.
"לא" אני עונה "החלטתי שלא לגמור חודש".
רק הרבה אחר כך אני אבין שהשקט שלה היה בגלל שהיא שמרה את המחשבות שלה לעצמה.
כמעט גמרתי פעמיים באותו הלילה אבל הצלחתי להתאפק והייתי ממש מבסוט מעצמי.
ביום שבת הזדיינו עוד שלוש פעמים ועדיין הצלחתי להחזיק מעמד.
ככה התחיל הסופשבוע הראשון של החודש הזה.
ביום ראשון היה לי כאב קל באשכים אבל לא כזה שאי אפשר להתגבר עליו.
ביום שלישי היא התקשרה ושאלה אם היא יכולה לבוא.
באותו הלילה הזדיינו עוד פעמיים לפני שהיא נרדמה.
לי לקח עוד קצת זמן.
הזקפה, שלא כמו בפעמים קודמות, לא נרגעה ומצאתי את עצמי מחורמן מאוד. הצקתי לה קצת והיא התעוררה רק כדי שלקראת הסוף אני אתעוות על הגב שלה בנסיון נואש שלא לגמור.
היה לי קשה להירדם באותו הלילה.
בבוקר של יום רביעי גיליתי שהגוף שלי רגיש יותר מהרגיל.
כל מגע קל עורר אותי.
זה היה מענג והייתי מאושר.
התכנית מצליחה.
היא חזרה ביום חמישי רק כדי להזדיין איתי עוד שלוש פעמים ולהשאיר אותי מתנשף, מגורה ומאוד רחוק מהשינה.
ביום שישי, אחרי עוד זיון היא גילתה מה ההתכרבלות שלה בשקע של הכתף שלי עושה לי ורכבה עליי שוב.
כאן כבר נשברתי.
"למה את עושה לי את זה?" כמעט צרחתי עליה.
"היית צריך להתחשב גם בי ולא רק בעצמך" היא ענתה לי "אתה יודע כמה אני נהנית שאתה גומר. זה מעליב שהחלטת שלא לגמור ממני אבל זה בסדר, זה לא אומר שאני לא אגמור ממך".
לא עזרו לי כל ההסברים, ונפנופי האצבע שלי מולה.
באיזושהי נקודת זמן כנראה שנשבר לה מהוויכוח הזה והיא פשוט התכופפה והעבירה את הלשון שלה על הזין שלי מלמטה כלפי מעלה.
לא יכולתי לעמוד יותר.
בלילה כשכבר הצלחתי להירדם היא העירה אותי.
פעמיים.
בבוקר היא היתה עירנית לחלוטין והחליטה לפתוח את הבוקר כמו שצריך והזדיינו שוב.
אני הייתי עם דמעות בעיניים אבל אותה לא עניין כלום.
זה הסתדר לה מאוד עם העבודה אז היא ישנה אצלי כמעט כל השבוע.
את תחילת הבקרים ביליתי על הגב, בוכה לתוך כפות הידיים שלי.
כשדידיתי הביתה מהעבודה היינו מזדיינים שוב.
עוד פעם אחרי ארוחת הערב ופעמיים במהלך הלילה היא היתה מעירה אותי בשביל להזדיין שוב.
ביום השלישי לא יכולתי להתקרב לאף אחד בעבודה.
אנשים שהיו נושמים יותר מדי קרוב אליי היו גורמים לי להתנדנד ולהיאנח.
חזרתי להשתמש בשפופרת הנוקשה ולא בערכת האוזניות כי הספוג עשה לי נעים באוזן ויותר מלקוח אחד שאל אותי למה אני לא מרוכז.
להתלבש בבוקר לקח לי כל כך הרבה זמן כי המגע של הבגדים על העור שלי גרם לזין שלי לפעום ועד שהייתי מסיים עם המכנס כמעט הייתי גומר פעמיים.
הנשמה הטובה ניסתה לעזור לי כמה פעמים כשהיא ראתה שאני עומד עם רגל אחת מושחלת ואחת לא, מחזיק את המכנסיים ומתנשם כאילו רצתי במדרגות.
מיותר לציין שזה לא עזר, זה היה גורם לי להתעצבן ולדחוף אותה ממני בגסות מה שעוד יותר לא עזר לי כי זה חירמן אותי עוד יותר.
ואותה.
מאוד אותה.
לא ידעתי איזה יום היה.
אכלתי כשהייתי רעב ושתיתי כשהייתי צמא.
ישנתי רחוק ממנה כמה שרק אפשר, כי בלילות, לפעמים, היא היתה נוגעת בי מתוך שינה.
אחרי הפעם הראשונה שהערתי אותה בצעקות שתזוז לצד שלה ושתעזוב אותי בשקט למדתי לשתוק.
היא פשוט התעוררה וכל מה שהיה לה להגיד לי זה "אה, אתה ער. יופי" רגע אחרי היא שוב היתה מעליי.
לא יכולתי לעשות שום תנועה עם האגן, כל תנוחה שלא כללה אותי על הגב היתה גורמת לי להגיע לכמעט אורגזמה בשניה.
הלכתי כאילו שיש לי חבר כושי עבה במיוחד.
מפושק.
ולאט.
מהר מדי היה גורם לחולצה שלי להשתפשף בפטמות שלי ושוב הייתי מגיע לכמעט אורגזמה.
"תגמרי" אני אומר לה "תגמרי כבר"
"ממממ.... לא, לא עכשיו"
חשבתי שאני מתעלף, הגוף שלי בער ולא יכולתי לנשום
"אבל אם תמשיכי ככה אני אגמור" אני כמעט בוכה, שוב.
בחיים שלי לא הרגשתי ככה כשהיא אמרה לי שזה בסדר, שאני לא צריך לדאוג, שהיא אוהבת אותי ושהיא תעזור לי לא לגמור.
היא עזרה לי לא לגמור יותר מחצי שעה.
כשהיא סיימה לא יכולתי לזוז מה שהיה מאוד יעיל עבורה מסתבר כי מתישהו הרגשתי שהיא מכוונת אותי אל תוכה שוב.
את השבוע שאחרי אני זוכר במעומעם.
היא חזרה למצוץ לי והשתדלה מאוד לעזור לי שלא לגמור.
כמה וכמה פעמים במהלך היום ועוד לפחות פעמיים במהלך הלילה.
הזיונים שלנו הפכו לארוכים מאוד וקולניים מהצד הגברי של המיטה.
באחת הפעמים היא פשוט שמה לי כרית על הפנים.
הייתי נרדם ומתעורר מהמגע של הרוח בעור שלי, על פיג'מה ושמיכה בכלל לא היה על מה לדבר.
בלילה שהכל הסתיים אני רק זוכר את הרעש הנוזלי של גוש זרע מתעופף ומתרסק אל הקיר מעל הראש שלה כששלפתי את עצמי מתוכה כדי לראות אם בכלל יוצא ממני משהו.
עד שסיימתי להתעוות ולצרוח פסים ארוכים של זרע עיטרו את הגוף שלה.
המשכתי לגמור גם כשהידיים הרועדות שלי לא יכלו להחזיק אותי יותר וקרסתי על החזה שלה.
"נו," היא אומרת לי תוך כדי שהיא מעבירה לי ציפורניים על הגב
"מה דעתך על חודשיים?"
לקח לי קצת זמן לרדוף אחריה מצחקקת ומקפצצת ברחבי הבית, בכל זאת הגוף שלי עדיין לא חזר לעצמו
אבל בסוף הצלחתי לתפוס אותה ו"להסביר" לה שההצעה שלה לא התקבלה.

הפסקתי להאמין לכל מה שקראתי באינטרנט מאז.


ואימצתי את הטכניקה שלה.