עוד לא בטוח... נראה...

כשהתעוררתי ביום שבת בארבע ושתי דקות אחרי הצהריים לא חשבתי שאני לא אירדם שוב ביומיים וקצת שיעברו.
אני מניח שחוסר השינה הפך אותי לרגיש יתר על המידה והעצבים שלי חשופים יותר ממה שצריך.
או שאולי זה השריטות שפתאום רואות יותר מדי אור שמש.
לא יודע.
יש בי חלק שמבין אותה וחלק שמתנגד.
בסוף אני עוד עשוי שלא לישון במיטה שלי.
נראה.
"מערכת יחסים" אומרת לי ההיא עם העיניים היפות "זה כמו בנק
אתה צריך להפקיד קצת כסף לפני שאתה יכול למשוך".
יום של מילואים.
עד סוף השבוע, למעשה.
אני חושב שהבחילה שאני מרגיש היא יותר בגלל שעות השינה שאינן ולאו דווקא הסטייקים שאכלנו הערב.
ולא היו בכלל מים. מזל שמצאנו איזו מכונת שתיה עם כמה פחיות בפנים.
לפעמים מילואים זה דבר נחמד.
לפעמים לא.
אני לא מרגיש שום חלון שינה מתקרב, אפילו לא קצת.
תיכף אני אלך לבדוק אם הזכרון הכמש שלי עוד שווה משהו ובאמת נשארו לי כמה שלוקים של עראק במקרר.
בדרך הביתה מכונית כהה עם בחורה בהירה נצמדת אליי.
קרוב קרוב ואני רואה את הצפורניים היפות שלה.
לק כהה או שככה זה נראה כנגד האצבעות הארוכות שלה.
היא לא שונה מהרבה נהגים אחרים שבכלל לא רואים אופנוענים גם כשהם חצי מטר מהדלת שלהם.
אני יודע שהיא לא רואה אותי כי אחרת אני לא חושב שהיא היתה דוחפת את האצבע שלה לפה כשהיא סיימה לחטט באף.