זה נראה לה טבעי שאקשור אותה, שהיא לא תזוז.
ואני, שאוהב לקשור רוצה שהיא תבוא ותשתרע על הרצפה
ובכף רגל יחפה אני אנעץ את הבוהן שלי בחיבור הזה של השרירים ואלחץ קצת
קצת ויותר.
אני רוצה את הנשימות שלה מאיצות.
אני רוצה את היבבות הקטנות האלה כשהיא תחשוב שהיא בסדר ועוד יכולה להחזיק
את הצרחות שלה והדמעות של התשישות כשהיא תבין שהיא לא
לעמוד מעליה בחזה חשוף ורגל נטועה
בגב קמור ואצבעות מאוגרפות לצעוק איתה את ההנאה שלי
את תשישות הכאב שלה
כף רגל כשורשים של עץ לעקור מתוכה חיות ולחות
וכאב
כאב ואבק שנשאר ממנה כשהיא נגמרת כשאני לוקח עוד גם כשאין
זכרון של כאב חי כשהנשימות שלי מפזרות את האבק שנשאר במקום שהיא היתה.
אני רוצה
אז מה?
אני צריך לישון.
החשיכה הלילה עוטפת אותי ברכות ואני רעב.
שקט לי מדי באזניים ומתחת לציפורניים שלי אין פיסות עור וטעם של דם
גם
אין.
אני צריך לישון.
לא קשרתי כבר כל כך הרבה זמן.
אני צריך לישון.
אני רעב.
לפני 17 שנים. 8 בנובמבר 2007 בשעה 0:58
