עוד לפני שהגעתי לתחנת הדלק כבר הייתי רטוב.
לגמרי.
ככה זה כשמסתכלים על השמים כשרק מתעוררים, רואים רק לבן ומחליטים שרק עננים אפורים מורידים גשם.
כל התוכניות השתנו ומסתבר שכולם, כמעט, בריאים עכשיו אז הקדימו את מסיבת היומולדת של האחיינית שלי לסופשבוע הזה.
"יש לכם בצקפיצי?"
פעם ראשונה שהחנויות בדרום תל אביב מכזיבות אותי.
רק חנות אחת ידעה מה זה והמשלוח הבא יגיע רק בעוד שלושה שבועות.
חשבתי לחלק בצק במקום ביצים אבל זה יצטרך לחכות.
רגע לפני שאני חוזר הביתה אני מגלה שהכפפה שלי שבקה חיים אז אני עובר בחנות שאני אוהב.
"אתה רטוב לגמרי" היא אומרת לי ודוחפת את כוס התה שלה אל בין כפות הידיים שלי.
"ככה זה כשאתה עמה" אני אומר לה ומכרבל את הכוס שאמורה להיות חמה.
אנחנו מדברים קצת וכשכפות הידיים שלי מפשירות ומתייבשות קצת היא מציעה אפשרויות.
"אולי תשקיע עוד קצת?" היא שואלת ואני מחליט שלהקשיב לא עולה כסף ומסכים.
"תשים אותן ואני אספר לך משהו"
כשהעיניים שלי מפסיקות להתגלגל אני מגלה שאת הכפפה השניה היא לקחה לעצמה.
"עכשיו כשחזרת" היא אומרת לי "תדע שככה מרגישה מיילדת. חם ורך ונעים"
לא רציתי להגיד לה שבכמה פעמים שאני יילדתי על פארש (פיסטינג, למתקשים) זה היה אמנם חם ורך ונעים אבל גם רטוב.
גבר לא צריך להתווכח עם האישה שנתנה לו לכרבל את כוס התה שלה כשהוא נכנס רטוב.
כשאני יוצא החוצה אני, הילד וערימת המתנות הולכים לחפש שלוליות.
גם ככה אני רטוב רצח אז מה איכפת לי.
החורף הזה מסתמן כנפלא.
לפני 16 שנים. 7 בדצמבר 2007 בשעה 12:54
