עוד לא בטוח... נראה...

זה לא שקמתי מוקדם אבל לפחות לא איחרתי הרבה.
כמעט בכלל לא, כשאני חושב על זה.
הרבה קטלוגים שקיבלתי מאיש נחמד בבוקר ואז למחסן החלפים להחליף את כבל הספידומטר שנקרע אתמול בכביש החוף ויאללה לעבודה.
ויום מדהים.
השיפטינג המחשבתי הזה שהבוס שלי דופק בי חדשות לבקרים מתחיל לעבוד אחרת אין לי שום דרך להסביר את מה שקורה.
פאקינג טוב לי.
הייתי כל כך חד היום, יצירתי,סקסי.
כשפסעתי במסדרון שמעתי את הצעדים שלי.
שלי.
נוכחות.
שמונה שעות של עבודה בסך הכל.
אני.
שמונה שעות של עבודה.
בסוף לא התאפקתי והתקשרתי לבוס שלי כמעט צורח מאושר.
פאקינג יום מטורף ומלהיב והמוח שלי הגיב בהתאם.
רגע לפני שאני הולך הביתה הגיע התור של המחמאות.
"אני לא מקנאה במי שתיפול לידיים שלך עכשיו" היא הודיעה לי כשסיפרתי לה שאני מאושר.
האנטיביוטיקה הסתיימה ואני לא בטוח שאני מרגיש שיפור אבל זה בסדר כי ימים כאלה יש רק אצלי בראש כשאני ישן.
אבל אני ער ולא באמת מבין מה קורה.
פשוט
כיף רמוכז ויום שהיה שווה לצאת בשבילו מהפוך.
פאק.
פאק.

עכשיו, בדיוק הרגע
עראק להמונים שחיים בגוף אחד.
וחביתה.