לפני 16 שנים. 16 בינואר 2008 בשעה 22:01
בפעם האחרונה שהייתי אצלה זה היה כחול בעיקר, חי ומרצד.
הפעם כשהיא הניחה את כפות הידיים שלה על העיניים שלי הכל נהיה שחור וקווי מתאר עדינים בצבעים של כסף חי של דמות נשית ריקדו לי מול העיניים בתנועות רכות.
שעתיים של נשימה מהורהרת.
כשאני עוצם את העיניים עכשיו אני רואה רק קהות דלה.
"אתה הולך לישון עכשיו" היא אומרת לי
"אני יודע, זה מרגיש ככה" היא מרוצה מהתשובה "עבדתי על זה קשה" היא אומרת.
אחרי שאני ממשמש את הגוף שלי מבפנים אני מודיע לה שזה מרגיש כמו ארבעים דקות לפני שאני אצטרך מיטה.
שלושים ושבע דקות אחר כך אני כבר בבית אחרי אוכל וכמעט כמעט מוכן.
אני יודע שאני לא אספיק לארבעים כי ככה זה תמיד עם הזמן.
באופן רשמי אפשר להגיד שעכשיו כבר יום חדש ואני יכול ללכת לישון.
חושך.
אור של כפות רגליים.
