"אתה זוכר את השוק ההוא שסיפרתי לך עליו?" הוא מסמס אותי מהג'הנם הקר שהוא נמצא בו
"מה איתו?"
"אני חוזר ממנו כרגע. היתה שם הדגמה של Caning וישר חשבתי עלייך".
נשמה טובה שכמותו, אני אפילו לא מצליח לקוות בלב שלם שהג'הנם מספיק קר.
לא מכיר הרבה מקומות קרים שיכולים על הלב החם שלו מה גם שהוא הבטיח להביא מתנות ואפילו נתן לי סיבוב על החוטיני עם הנצנצים מכסף שלו אבל לא אהבתי את הגזרה אז אני אחזיר לו אותו כשהוא יואיל בטובו לשוב לארץ.
עם המתנות.
מסתבר שיש דברים כאלה כמו שווקים אלטרנטיביים.
האחרון שהוא היה בו התקיים בתוך כנסייה.
מעניין כמה הוא יופתע כשאספר לו על הכנס.
יום ארוך ארוך בעבודה אבל אני מרוצה ללמרות שהוא ממש רק בעוד רגע נגמר סופית.
החור הזה שיש פה בתוך הבלאגן במקום שעמד המחשב שמסרתי עושה לי נעים בגוף.
הגיס שלי התקשר היום ואם לא הייתי צריך ללכת ולבחור את הצבע של הפלטה בעצמי הערב כבר היה לי שולחן מחשב והרבה בלאגן לידו.
הפרט השולי שנקרא טיימר לדוד החשמל שלי ושדואג שאני לא אצטרך לקום מוקדם בשביל שיהיו לי מים חמים בבוקר נשרף היום.
בשניות הראשונות אני זוכר שחשבתי שזה שלא עשיתי כביסה כבר שבוע וחצי זו לא סיבה להתלקחות ספונטנית אבל מה שסגר את הפלומבה על ההבנה וגודל הזוועה היו המים הקרים.
חרא של דרך להתעורר בבוקר.
זה מלהיט לי את הדם כשאני חושב על זה שהבית שלי תיכף מתרוקן ומתמלא ומסתדר.
החיים כבית הוא לא רק סרט, מסתבר.
ככל שהבית שלי מתארגן יותר, ככל שאני מתמקם בו בנוחות גמלונית של משתהה חדש ודייר קבוע, כמעט, אני נבקע.
ממש כמו האדמה רגע לפני הגשם הראשון אני מתפורר לרגבים נוקשים שאת חלקם אני מצליח להשאיר מאחור כשאני הולך
ופורח.
לפני 16 שנים. 3 במרץ 2008 בשעה 0:13
