לפני 9 שנים. 18 בינואר 2015 בשעה 22:37
"אני זוכר אותך" הוא מצביע עליי באצבעות שלימדו אותי להתגלח שלא רעדו אז ולא רועדות גם היום
"אני זוכר אותך, אתה הנכד שלי ואני אוהב אותך. מה שלומך? איך בעבודה? אתה חוסך לבית?"
אני מלטף לסבא שלי את העור הקמוט של כף היד השמאלית עד שהאור בעיניים שלו כבה שוב והפה שלו נפתח קצת
הסבא שלי שלא זוכר איך קוראים לילדים שלו ובטוח שהפיליפינית שלו היא אשתו והוא בן עשרים אבל כשהוא חוזר אליי הוא זוכר אותי.
אותי.
"בואי כבר" אני מסנן לעברה ומושך אותה במפרק היד אל עבר האופנוע שמיילל כמו משוגע ברחובות רמת גן שני רמזורים בדיוק לפני שאני משאיר אותו מונע ומתקפל על המדרכה ובוכה בצרחות
"סבא שלי מת!" אני צורח אל תוך השיער היפה שלה שהיא היתה מרשה לי להתעטף בו לפעמים כשהיינו מזדיינים
"סבא שלי מת! תחזיקי אותי! תחזיקי אותי!"
והיא החזיקה אותי
שנה שלמה עד שגם היא הפסיקה.
