התוכי שלי ידע לפתוח חזיות. טוב, לא ממש. הוא היה קטן מדי בשביל באמת להתמודד עם הקרסים. אבל הוא ידע לזהות אם הפתיחה היא מאחור או מלפנים. הוא אהב פטמות. ומישהי פעם קראה לו "תוכי Nipple Clamp". היא לא האמינה לי בהתחלה אז היא פשוט הורידה חזיה והתוכי "עשה" את שלו. היינו רוקדים ביחד כשעוד היו לי כבלים ו- MTV Beach היתה התוכנית האהובה עלינו. פעם חשבתי שהוא אוהב דברים צבעוניים ובגדים עושים לו את זה. אבל לא. התוכי שלי אהב נשים. וחזה נשי היה אצלו הטופ.
הראשונה לימדה אותו להתנשק והאחרונה לימדה אותו להנות מקפה וסיגריות.
כשהוא היה קטן ורך הייתי מפצח עבורו את הגרעינים. הוא אהב אוכל רק מחנות אחת שנסגרה ושלחה אותי, היסטרי, לחפש לו אוכל בחנויות אחרות. בתקופה ההיא, הציפורים של השכונה אכלו טוב.
הוא היה ישן על הכלי של המים כי כשהוא היה קטן הוא היה בכלוב עם ציפורים יותר גדולות שלא נתנו לו לשתות אז כשהוא קיבל כלוב משלו הוא המליך את עצמו ושלט בכלי המים ללא עוררין.
הוא היה מוזיקלי וידע לשיר הרבה שירים והיה לו playlist משל עצמו שהוא היה חייב לשמוע לפחות עשרים פעם ביום. גם בלילה.
הוא ידע לאן כל כלי אוכל שלו שייך והיה עושה לי פרצופים איומים אם טעיתי.
כשהוא היה בן שש היא נכנסה לחיים שלנו. לא היתה לה שום בעיה לקנות את התוכי. היא פשוט נעמדה מולו והרימה את החולצה שלה, חשפה את החזה היפה שלה ושאלה אותו אם הוא רוצה לראות אותו על בסיס קבוע.
הוא והחתולים הסתדרו נהדר. הוא והחתול היו משגעים אותנו. הוא אהב לשבת על הכלוב שלו ולהסביר לחתול איך אפשר להציק לנו הכי הרבה בלי שאף אחד מהם יתפס.
כשהוא היה מתעורר מחלום מציק החתול היה הראשון שהגיע אליו. כשהחתול היה חוזר מצוברח מבחוץ התוכי היה הראשון שהיה איתו.
היה לו פחד גבהים. הוא ניסה לעוף כמה פעמים. עם עיניים עצומות. זה הפתיע אפילו אותי בפעם הראשונה שראיתי את זה. ולפעמים הוא היה צורח כשהוא עף. בטעות הוא היה פותח את העיניים ורואה קיר. הוא לא ידע לעצור. או להסתובב. הייתי רץ לאסוף אותו מהרצפה. פחות מחמש שניות הוא היה סופר לפני שהוא היה מאשים אותי בהזנחה ולא מדבר איתי לפחות שעה אם לא הגעתי אליו בזמן.
הוא היה שותה איתנו קפה בחוץ, על המדרגות. ובאותו יום הוא שרק וביקש לבוא גם, אז הבאתי אותו. הוא עף ונחת בחצר של השכנים על החתול שלהם. הוא לא פחד. הוא מכיר חתולים והיה בטוח שהחתול ישמור עליו. בדיוק כמו שהאח שלו עושה בבית.
החתול סגר עליו את השיניים. נחתה עליו ארוחה. מן מין השמים. ולא אהב את העובדה שהוצאתי לו אותו מהפה.
התוכי שלי מת לי בידיים. הוא היה בן תשע כשהוא מת.
אני לא זוכר את התקופה שבאה אחרי, היא אמרה שלא תיפקדתי שבועיים, אני לא זוכר. אני זוכר שהיה מרץ. אני גם זוכר את התאריך. אני זוכר איך קוראים לי. ומה אני אוהב לאכול... אני זוכר הרבה דברים.
אני לא זוכר את מספר הצעדים שעברתי עד שהנחתי אותו בפח. שאף חתול לא יגע בו.
אני לא זוכר.
חלול.
לפני 17 שנים. 16 באוגוסט 2006 בשעה 8:23
