"את מפריעה, תסתובבי"
מבט כחול וחצי חיוך.....
אף אחד מאיתנו לא מיצמץ אבל ברגע היא פשוט הפכה את הקלמר שלי, שברה את כל העפרונות ואחרי שווידאה שהסרגל שלי לא ימדוד לעולם משהו ארוך יותר מסנטימטר העסיקה את עצמה בלפרק את העט שלי ולנסות לתלוש ממנו את הקצה.
זה היה פיילוט והיא לא הצליחה.
אז היא דפקה את הקצה שלו בשולחן והוא התעקם לגמרי.
אני לא בטוח אם באמת התרוממתי מהכסא שלי או שרק התנפחתי אבל אני זוכר שהסתכלתי עליה מלמעלה למטה.
אני גם זוכר שארבע מהן הסתכלו עליי מהכסאות שלהן.
אני גם זוכר שההוא שהן תפסו פעם בהפסקה ובעטו לו בביצים בתורנות הסתכל עליי מהצד.
גם ההוא בלי השן הקדמית כי פעם הוא עצבן אותה אז היא תפסה אותו בשתי האוזניים ונגחה אותו בפנים הסתכל עליי.
אני גם זוכר שכעסתי על עצמי כשהתיישבתי שוב.
אבל אני גם זוכר שדי שמחתי שאף אחד מהחברים שלי לא בא לנחם אותי אחר כך בהפסקה ש"לא נורא, זה פשוט המחזור שמשגע אותן" וש"זה יעבור"......
לפני 17 שנים. 31 באוגוסט 2006 בשעה 20:30
