אז קצת השתתקתי וקצת תיכננתי פוסט קצת כעוס וצדקני אבל איך אפשר אחרי יום כזה?
התעוררתי בזמן, לשם שינוי, ואפילו לא הייתי יותר מדי עייף.
היו מים רותחים במקלחת והוצאתי את עצמי מדיום-וול כמו שאני אוהב, אדמדם ומוכן לאכילה.....
הספקתי לאוטובוס של שמונה ועשרים במקום של עשרה לתשע. פשוט נפלא.... היו מספיק פקקים בשביל שאפילו לא אגיע מוקדם מדי לעבודה שהבוס שלי לא יתרגל.
הנהג לקח אותנו עד לפקק בגלילות, די שגרתי ורגיל, מה שלא היה שגרתי ורגיל היתה הבחורה הנחמדה שישבה באוטו ליד ופשוט מישמשה את עצמה. לא הצלחתי לראות אם היא ממשמשת בדוך או בסיבוב אבל זה העיר אותי ולא הצלחתי להירדם עד שהגענו לתחנה שלי.
הבוס שלי היה נודניק, כרגיל. יש לו יכולות מופלאות בתחום הזה. אנחנו כבר שבוע עובדים על קופסא מסויימת ומנסים לגרום לה לעבוד ללא הצלחה. עושים הכל כמו שכתוב ונאדא, זוט, כלום. היום ישבנו במשרד, כל אחד תופס את הראש בדרכו שלו ופתאום היא התחילה לעבוד. לא עשינו כלום ופתאום היא עבדה. הבוס שלי הפגין את אושרו בהצקה לשלושה אנשים שונים בו זמנית בחדרים שונים ודי רחוקים אחד מהשני. אני חושב שהוא הפתיע אפילו את עצמו.
אחר כך, לשם שינוי, עבדתי מבלי להתפלל ולעשות פרצופים של וודו ולחפש את אבקת הפיות שלי - אף אחד מהם לא באמת עזר לקופסא המגעילה, ואפילו הספקתי לא רע.
פיספסתי אוטובוס אחד בדרך הביתה אבל זה לא שינה הרבה כי זה איפשר לי להישאר עוד קצת בתחנה ולהתנפנף מצד לצד כמו אבוריגי'ן עיראקי מצוי לצלילי שיר פשושי. אישפהו שמתי לב שמסתכלים עליי ובאמת, החבר'ה מהרכב שנעצר לידי בהו בי. אני לא יודע מי מאיתנו היה יותר מופתע אבל בסוף הם נסעו והשאירו אותי לבד.
מזל, כי בדיוק הגיע האוטובוס.
ופה אני צריך לומר תודה גדולה ומיוחדת לילדה הנחמדה שהחליטה להחליף את הגופיה הקטנה שלה בגופיה עוד יותר קטנה.
באמצע האוטובוס.
כל הכבוד לאגד!
גם בנסיעה חזרה לא הצלחתי להירדם.
אה, כן.... גם החוטיני שלך לא רע. אפילו אני עם העיניים הזקנות שלי הצלחתי לראות שחוטי התפירה האלה מחזיקים משהו שאולי אם תשקי אותו מספיק יגדל להיות חוטיני תיקני.
כשירדתי בתחנה המרכזית כולי זורח ומאושר שק האשכים שלי ציפצף לבודקת הבטחונית. ניסיתי לשכנע אותה שזה לא שק האשכים שלי שמצפצף והיא בטח טועה אבל לא. מצפצף אז צריך לבדוק.
תודה רבה לך שהיית עדינה ומתחשבת.
ועוד יש ירח ועננים הלילה.
יופי של עונה זו הסתיו.
לפני 18 שנים. 6 בספטמבר 2006 בשעה 20:33