שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד לא בטוח... נראה...

קצת על עצמי וכל מי שגר בתוכי...
לפני 17 שנים. 6 בספטמבר 2006 בשעה 20:33

אז קצת השתתקתי וקצת תיכננתי פוסט קצת כעוס וצדקני אבל איך אפשר אחרי יום כזה?

התעוררתי בזמן, לשם שינוי, ואפילו לא הייתי יותר מדי עייף.
היו מים רותחים במקלחת והוצאתי את עצמי מדיום-וול כמו שאני אוהב, אדמדם ומוכן לאכילה.....
הספקתי לאוטובוס של שמונה ועשרים במקום של עשרה לתשע. פשוט נפלא.... היו מספיק פקקים בשביל שאפילו לא אגיע מוקדם מדי לעבודה שהבוס שלי לא יתרגל.
הנהג לקח אותנו עד לפקק בגלילות, די שגרתי ורגיל, מה שלא היה שגרתי ורגיל היתה הבחורה הנחמדה שישבה באוטו ליד ופשוט מישמשה את עצמה. לא הצלחתי לראות אם היא ממשמשת בדוך או בסיבוב אבל זה העיר אותי ולא הצלחתי להירדם עד שהגענו לתחנה שלי.
הבוס שלי היה נודניק, כרגיל. יש לו יכולות מופלאות בתחום הזה. אנחנו כבר שבוע עובדים על קופסא מסויימת ומנסים לגרום לה לעבוד ללא הצלחה. עושים הכל כמו שכתוב ונאדא, זוט, כלום. היום ישבנו במשרד, כל אחד תופס את הראש בדרכו שלו ופתאום היא התחילה לעבוד. לא עשינו כלום ופתאום היא עבדה. הבוס שלי הפגין את אושרו בהצקה לשלושה אנשים שונים בו זמנית בחדרים שונים ודי רחוקים אחד מהשני. אני חושב שהוא הפתיע אפילו את עצמו.
אחר כך, לשם שינוי, עבדתי מבלי להתפלל ולעשות פרצופים של וודו ולחפש את אבקת הפיות שלי - אף אחד מהם לא באמת עזר לקופסא המגעילה, ואפילו הספקתי לא רע.
פיספסתי אוטובוס אחד בדרך הביתה אבל זה לא שינה הרבה כי זה איפשר לי להישאר עוד קצת בתחנה ולהתנפנף מצד לצד כמו אבוריגי'ן עיראקי מצוי לצלילי שיר פשושי. אישפהו שמתי לב שמסתכלים עליי ובאמת, החבר'ה מהרכב שנעצר לידי בהו בי. אני לא יודע מי מאיתנו היה יותר מופתע אבל בסוף הם נסעו והשאירו אותי לבד.
מזל, כי בדיוק הגיע האוטובוס.
ופה אני צריך לומר תודה גדולה ומיוחדת לילדה הנחמדה שהחליטה להחליף את הגופיה הקטנה שלה בגופיה עוד יותר קטנה.
באמצע האוטובוס.
כל הכבוד לאגד!
גם בנסיעה חזרה לא הצלחתי להירדם.
אה, כן.... גם החוטיני שלך לא רע. אפילו אני עם העיניים הזקנות שלי הצלחתי לראות שחוטי התפירה האלה מחזיקים משהו שאולי אם תשקי אותו מספיק יגדל להיות חוטיני תיקני.
כשירדתי בתחנה המרכזית כולי זורח ומאושר שק האשכים שלי ציפצף לבודקת הבטחונית. ניסיתי לשכנע אותה שזה לא שק האשכים שלי שמצפצף והיא בטח טועה אבל לא. מצפצף אז צריך לבדוק.
תודה רבה לך שהיית עדינה ומתחשבת.

ועוד יש ירח ועננים הלילה.

יופי של עונה זו הסתיו.

סאנדיי​(נשלטת) - זה פשוט נורא! אני יושבת לי בבית, ומנסה לטפח דיכאון ומיזנטרופיה ראויים לשמם, ובכל פעם שאני רק מוציאה החוצה את קצה האף קופץ עלי משב סתיו כזה ועושה לי נורא שמח.
פשוט נורא!
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - לרגע חשבתי שזה בגללי אבל זה באמת הסתיו הנפלא הזה.... ודכאון ומיזנטרופיה לא מטפחים בישיבה. לא כאלה שבאמת ראויים לשמם.

נורא שמח *מגחך*.... יופי של צירוף מילים.....
לפני 17 שנים
סאנדיי​(נשלטת) - כן, אני יודעת, הדבר היחיד שמטפחים בישיבה הוא ישבנים. למרות שגם זה דבר שאין לזלז בו...
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - לא אמרתי היחיד.... גם שינה טובה מטפחים בישיבה...
במיוחד כשהבוס שלי מנהל אותה.
ואנחנו רק שלושה אנשים.
ואני עדיין מצליח להירדם לו.
לפני 17 שנים
סאנדיי​(נשלטת) - המ.. לזלזל. אני לא יודעת מה זה לזלז.
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - זה בדיוק כמו עמוב או שמועשע... אני עמוב או שמועשע... אני מלזלז...
לפני 17 שנים
sera - בגללך!
אני שוקלת להתחיל לסמפט אותו...
(אפילו לאהוב את השלכת הפנימית שהוא עושה לי בגוף...)
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - ממממ..... עונת השלכת.... פסח נפשי..... טוב. החלטתי. אני פותח באופן רשמי את עונת פוסטי הסתיו שלי.
לפני 17 שנים
sera - יאמי יאמי...
מצפה בסיתוון עיניים
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - עכשיו תורי לחייך.
לפני 17 שנים
לא קשורה -

בערב של סתיו
כשנעשה קצת קריר
וריח גויאבות
בא באויר,
עומד
על קצה המיטה
עטוף בשמיכה החמה
ומתגעגע - לא יודע למה.
מביט לרחוב מהתריס
דרך הפסים,
עיתון קרוע, רוח בעצים,
אור בחלונות מועדון השכונה,
אקורדיון מזייף מנגינה ישנה,
על הגדר פנימית של אופנים,
בדירה השניה מורידים את המים,
פרפר אחד סביב הפנס,
מישהו יוצא,
מישהו נכנס,
ריח אדמה, דלת חורקת,
תקתוק עקבים של אישה מתרחקת,
ציפור לילה צורחת פתאום
והאיש הזה, מאכס,
יושב במרפסת וקורא עיתון.


בערב של סתיו - יהודה אטלס




לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - הוא פשוט נפלא.... פשוט....
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י