לפני 17 שנים. 9 בספטמבר 2006 בשעה 3:47
את השיר מהפוסט הקודם שמעתי לפני מספר ימים והוא לא עוזב אותי. ידידה טובה אמרה לי שזה שיר של נשים אבל מה היא מבינה.... אחרי שהיא גילתה שאני מקשיב ל- Jewel, הבכיינית הזאתי כהגדרתה, הייתי צריך לעזור לה עם האוויר שנתקע לה בגרון במכות יבשות וקצובות עם הבמבוק על התחת שלה.
זה עזר.
גלים של זכרונות נעימים.... איך היינו יורדים מההסעה היישר לביתו של אחד מאיתנו, מכבים את האורות, התריסים, שמים מוזיקה ורוקדים צמוד אל תוך אחר הצהריים.... הריח של העשב היבש שנרמס תחת רגלינו כשאנחנו ממריאים לחמש דקות בגן עדן.... אחחח..... ימי ילדותי העליזים......
