לפני 17 שנים. 9 בספטמבר 2006 בשעה 20:19
ככה קוראים לה מאז שאני קטן.
הלכתי לבקר אותם היום.
את הסבא המטושטש ותאב החיים שלי.
זה שכולם אוהבים ונהג האוטובוס עוצר לו בפתח הבית כשהוא חוזר מבית הקפה והשוק, למרות שאין שם תחנה.
זה שכל פעם בוחר לעצמו מטרה בלתי מושגת אחרת ומחליט שהוא "בטוח יחיה עד אז".
ואת ספתא שלי.
שכפות הידיים שלה מוכתמות מתבלינים משנים של בישולים לאלו שצחקו עליה כי היא "מהכפר" ולא מבינה כלום.
התכופפתי ונישקתי אותה וכשעמדתי בדלת הרגשתי איך אני נשאב בחזרה אל תוך החיים.
