עוד לא בטוח... נראה...

היום התעוררתי מוקדם, בערך בשמונה, קצת פחות, כבר היינו ברכב ונסענו צפונה. החלטנו שלא להאמין לפרסומים באינטרנט ולבדוק האם באמת יש מים בנחל אל-על.
פספסנו את הפניה הראשונה לאלי-עד.
גם את השניה.
את השלישית דווקא לא.
אני אוהב את הרמה... נוף עם נוכחות והכל צהוב... מזכיר לי את המדבר שאני עוד יותר אוהב.....
חנינו, לקחנו שבע ליטר מים וכובעים... טוב, הוא כובע ואני בנדנה. החלוקה היתה ברורה, אני סוחב את המים והוא סוחב את התיק עם הארנקים, הסלולריים והמצלמה.
יורדים.
כבר בהתחלה שומעים מים.
ועוברים בתוך משוכות סברסים.
הניגוד הזה של הצהוב והירוק..... קצת הלאה בשביל ישנן נביעות שמגיעות מלמעלה.... כל נביעה כזו נראית כמו אצבע וכולן ביחד נראות כמו יד שנשלחת מלמעלה.... יפהפה.....
נעצרנו לנוח ולשתות באחת מהאצבעות האלו..... צל.... ופכפוך של מים.... שום מזרקת פאנג שואי, גם אם יחברו אותה בתחת לצ'רנוביל וישפריצו עליה מים קדושים מהברז לא תישמע ככה.... אף פעם.....
איכשהו התנתקנו והמשכנו הלאה....
עוברים דרך יער של במבוקים...... אסור לקטוף את במבוקי הבר.... אסור לקטוף את במבוקי הבר..... אני יוצא מהמעבר קצת יותר מתנשף ממה שהייתי אמור אבל לא נורא... זה רק בגלל שחם. באמת. גם יבש.
בכל עיקול נגלה משהו חדש, כל הזמן שומעים מים.... והריח של עצי התאנה והגפנים..... אפילו אכלתי פטל. אני חושב שזה היה פטל. זה היה חמוץ ואדמדם. ולא, לא ראיתי את החמור עם הזנב הכחול ואם עוד לא ראיתי אותו עד עכשיו אז זה היה פטל. זהו.
פיספסנו את הירידה למפל הלבן והמשכנו ישר לשחור.... כל כך הרבה ירוק.... ובאיזשהו קטע היתה שריפה.... והסלעים שם האדימו, אני לא זוכר כבר איזה מתכות יש בהם, אולי מנגן או משהו, פעם כשהסתובבתי באיזור עם הטנק שלי ידעתי קצת יותר על הסלעים האלו, כי צריך לדעת על מה אתה מגן במדינה שלך... אבל זה היה לפני שהצבא לקח ממני את האהבה הגדולה שלי והחליף לי את הטנק בפרופיל מהתחת ותפקיד עם משרד. לא משנה. צד אחד ירוק, צד אחד שחור ובאמצע אדום חיוור שקשה להתעלם ממנו..... במיוחד שאחרי מספר מטרים מצטייר לו שער מענפי עץ, ככה סתם באמצע השביל.... עמדתי שם וכל מה שעלה לי בראש היה "זהו השער.... צדיקים יעברו בו....". וכמה שאני לא אכתוב ירוק ומים ומדהים לא באמת יעביר את ההנאה הגדולה שלי מהדרך.... הגענו למפל השחור. לא רע, באמת.... בריכה קצת קטנה אבל המפל באמת יפה ומרשים.... עטור שרכים ירוקים שהזכירו לי את הפרטי שלי שירשתי עם הדירה הנוכחית ומתאושש בקצב לא רע בימים אלו ממש..... ישבנו שם ושטפנו פנים במים הקרים..... יש דגים במים אז.... לא לשתות את המים, הדגים מזדיינים בהם.
חזרנו למפל הלבן וירדנו לבריכה.
היה אמור להיות קר ונעים ורטוב אבל אהבל אחד שכח את בגד הים שלו בבית והוא לא מסתובב עם תחתונים, רק במילואים, אז רק החבר שלו נכנס למים.
אבל הבאתי כפכפים.
לפחות את זה זכרתי להביא.
כל הכבוד לי.
באמת.
ישבתי על שפת הבריכה והסתכלתי על האמריקאיות שהיו שם, הקשבתי למים ולרוח בעלים..... לא זוכר כמה זמן היינו שם אבל אני זוכר שכמעט רצתי בשביל חזרה..... מדהים מה שקצת טבע עושה לגוף המזדקן שלי.....
בדרך חזרה האכלתי אותנו בסברס כמעט מבלי להידקר מקוצים, רק כמעט, כי השיטה שלי לא בדיוק הגנה על המכנסיים שלי וכשליטפתי את עצמי נכנסו לי קצת קוצים לידיים. לא נורא. אני לא אמות. חוצמזה שיצא לי לעזור גם לכמה חיילים לאכול סברס אז זו בכלל מצווה ושניים מהם בכלל לקחנו טרמפ בחזרה עד טבריה, אז בכלל.....
אין מה לאכול בטבריה.
ראבאק....
אז נסענו ללימוזין ואכלנו בשר.
שני בחורים שעסוקים בלחסל חצי קילו בשר כל אחד.
הוא סינטה ואני אסאדו.
המלצריות כנראה לא מורגלות באנשים שבאים רק לאכול שם אז הן כל הזמן ווידאו שאנחנו בסדר ויודעים לדבר.
אחרי שאחת מהן שאלה אותי בפעם החמישית אם אני אוהב את הבשר שלי התחשק לי לומר לה שאם הוא היה מגיע בפורמט של ציצים וכוס הייתי עושה איתו אהבה.
אבל זה היה קשה.
קשה כי הייתי עסוק בללעוס את הבשר הנפלא הזה.
וגם לעשות קולות.
ואז עוד להתחיל לחבר מילים למשהו מובן שלא יבריח אותה בצרחות למטבח.
קשה.
ואז חזרנו הביתה, התקלחתי, כתבתי את הפוסט הזה שלא באמת מעביר כמה מדהים היה ואני מתכונן לשינה. בערך....

זהו היה יום מדהים.
אה, ולאלו שקוראים אותי ולא באמת רוצים לקרוא פוסט ארוך אז הינה תקציר היום.... התעוררתי, נסענו לבדוק אם יש מים בנחל אל-על, גילינו שיש, אכלנו, חזרתי הביתה, התקלחתי, עכשיו אני פה ואחר כך אלך לישון. אה, והיה יום מדהים, גם.