תודה.
הכי הרבה רציתי לומר לך תודה שאהבת אותי.
אבל רציתי גם לומר לך שאני כבר לא מתעורר בלילה ותוהה איזה מהצדדים של הלב כואב לי יותר.
רציתי לומר לך שאני שמח שפגשתי אותך, שאני יודע שלא תקראי את זה אף פעם, ועדיין אני כותב לך.... שתדעי.....
תודה שבלילות, כשחשבתי שאת עושה לי נעים בגב, למעשה, הדבקת לי נוצות לכנפיים.
תודה שהלכת כשהלכת ושיחררת אותי לעוף חופשי ולגדול ולהיות.
חבל שזה היה בלעדייך.
רציתי גם לומר לך שאני כבר לא תולש גלדים מעל השריטות שהפסיקו לדמם, רק כי אני מפחד לשכוח ואולי הכאב והדם יזכירו לי....
רציתי להגיד לך שכשאני חושב עלייך היום אני יכול רק לחייך ולצחוק.... צחוק גדול ומשוחרר וכבר אין כאב.
רק הנאה מזה שפעם היינו.
ומחשבות טובות גם.
רק.
אני מקווה שאת מאושרת עכשיו עם הבעל שלך והילדים. כל כך מקווה בשבילך. כי באמת מגיע לך.
שיהיה לך טוב.
הכי הרבה שבעולם.
והפסקתי לחשוב מה היה קורה אם, ואולי, כי זה נגמר.
גם הכאב שאחרי.
נגמר.
לפני הרבה זמן.
רק שעכשיו יש לי מקום לכתוב בו, אז אני כותב לך... למרות שלעולם לא תכנסי לכאן כי זה אסור.... שתדעי... שפעם אהבתי אותך..... פעם....
לפני 17 שנים. 15 בספטמבר 2006 בשעה 22:47
