עוד לא בטוח... נראה...

אז אתמול הלכתי, בפעם הראשונה מאז "חזרתי", למסיבה.
היה כיף.
מוזיקה נפלאה ואנשים שטוב להם.
למרות שלא הכרתי אף אחד והיו המון אנשים, גם מי שאולי חשבתי שאראה נבלעו לי בקהל, היה נפלא.
החתולה שלקחה אותי איתה מישמשה אותי כהלכה ככה שבכלל לא הרגשתי לבד וראיתי המון אנשים יפים שכיף להם.
הסתובבנו קצת בין החדרים ונהנינו מהמוזיקה.
בפעם הבאה נראה לי שלא אקשיב לחתולה ואפזז לי בקיפצוצים עליזים ברחבה, אפילו אם היא צודקת וזה יבריח ממני בצרחות כל שפחה פוטנציאלית שאולי תתלהב מהשחור שתחם לי את העיניים (אפיל קיבלתי עליו מחמאה קטנה).
חזרתי הביתה ולבטנה של מכנסי הויניל היה ריח נעים.


התעוררתי בבוקר מוקדם.
עדיין עם השחור, קצת מקטר.... דודה שלי סימסה אותי "אנחנו אצל אבא שלך באחת עשרה וחצי".... לא מה שלומך, לא אולי תבוא, לא כלום.
אנחנו באים.
גם אתה.
מאז ששבתי, בערך, לחיק המשפחה, אני נזכר בכל מיני שטויות שהם עושים.... נו טוף... אבא שלי עבר ניתוח אז יאללה, ננצל את זה, נלך לבקר אותו ונעשה מצווה ונפגוש את החצי היותר מעניין של המשפחה.
אני מגיע עם השחור....
נהיה רגע שקט ושתי הדודות שלי מסתכלות עליי וזורחות.... בת הדודה שלי שותה מכוס המים שלה אבל לא בולעת.
אחרי רגע של שקט כולם מדברים איתי ביחד אבל אני מסתדר.
עדיין.
כן, הייתי במסיבה.
כן, היו כוסיות (הדודה הפולניה).
כן, לא הייתי לבד (הדודה העיראקית).
כן, היה נחמד.
כן, חזרתי בבוקר.
העבודה בסדר אבל אני מחפש חדשה.
אני אבוא לבקר, ספתא.
מה אני עושה עם הכביסה? יש מישהי שמגיעה אליי פעמיים בשבוע ועושה לי כביסה ביד.
הדודה הפולניה שלי חובטת בכתף של הדודה העיראקית "את רואה?! אמרתי לך שהוא לא עושה ביד!"
אני מחליט שאני עדיין ישן ומדחיק את המחשבה שחיי המין שלי מדוסקסים בין שתי דודות, בת דודה, אבא, דוד, ספתא וסבא.
גם בלי שאהיה נוכח וטרם הגעתי למקום.
עוד לפני שאני מסיים את תהליך ההדחקה אני מגלה שהן לא דיברו על העובדה שאין לי מכונת כביסה ו"לעשות ביד" מתייחס בדיוק למה שחשבתי שהוא מתייחס.
כן, יצאתי עם מישהי מאז הגירושים.
כן, יצאתי עם עוד מישהי.
למה לא אמרתי ישר שהיו כמה? שאלתן בגוף שלישי יחידה.
אני מתחיל להשיר חלודה משפחתית מעליי.
איפשהו דודה שלי הספיקה להיעלב ארבע פעמים, מתוכן פעמיים היא הלכה לשבת לבד ברכב אבל גילתה שהיא שכחה את המפתחות ואין מזגן אז היא חזרה והצליחו לשכנע אותה להישאר. הדודה השניה תירצה שיחת עבודה (יום שבת) אבל הסמיקה (ברור, מה עוד אפשר לעשות כמשקבלים שיחת עבודה בשבת) כשהלכה לנהל אותה בחוץ. ספתא שלי רבה עם כולם והדגימה תרגילי פלדנקרייז לכבד, בת דודה שלי התווכחה איתה על יתרונות עמידת הנר לסיוע בתפקוד בלוטת התריס, אבא שלי עשה פרצופים של מסכן שעבר ניתוח (שבר) שלא מתייחסים אליו, סבא שלי שוב נזכר שהוא רוצה להרביץ לספתא שלי (בראש) עם מקל ההליכה כי היא לא נותנת לו לקנות אופנוע של זקנים ולשבת בבית קפה עם החברים שלו (הם מסתכלים על בחורות אבל אף אחד מהם לא מודה בזה) וחתול הרחוב שאימץ את אבא שלי מיילל כי הוא נזכר שהוא רעב.
אני אכלתי קרואסונים ומלון וכמעט לא הרגשתי איך המשפחה הנפלאה שלי מוצצת ממני כל כך הרבה כוח ביום שבת בבוקר.