עוד לא בטוח... נראה...

יצאתי מהעבודה לתוך הקור, יבש ולא נראה שהולך לרדת גשם.
ליד המחצבות החלקנו קצת בגלל המפגר עם הסלולרי שראה אותי רק כשכמעט הפכתי לקישוט מדמם ובוכה על מכסה המנוע שלו. לא הלך לו עם התמרור שלו, כנראה.
קצת משחקים עם הגז והבלמים והתחמקנו ממנו, החול על הכביש היה רק אקסטרא.
מטרים ספורים אחר כך החלטתי שמיציתי, ייצבתי את האופנוע והמשכנו הלאה.
בכביש החוף התחיל לרדת עלינו גשם, החלטתי שלא בא לי.
נצמדתי קרוב וחיבקתי את הילד ורכבנו הלאה כשהגשם דולף אחרינו.
לרגע הרגשתי כמו אחד מהרביעיה אבל לא התחשק לי להיות אף אחד מהם.
אף אחד מהם לא באמת טוב לי לנשמה.
לא עכשיו ולא אף פעם.
הילד נצמד לאספלט כמו משוגע והגענו הביתה יבשים.

אוכל, תה והסוף של הליידי.
לא רע.
חבל שאין גשם.