ישנתי טוב, הגרמני מאתמול שוב פעם התקשר רק שהיום בבוקר הוא לא צעק לי " מומי, מומי" לתוך האוזן.
לא יודע מה הוא רוצה ממני אבל אם הוא לא התקשר לספר לי שבאיזושהי דרך ניסית לחלוטין זכיתי במליון יורו אני לא חושב שבא לי לשמוע ממנו עוד פעם.
בטח לא בשעות כאלו של הבוקר.
שימנתי קצת את הילד וכשתידלקנו הוא שוב התחיל עם המשחקים שלו.
האנורקט החליט שהוא בקושי שותה דלק.
אני לוחץ אותו בזמן האחרון והרבה זמן אני איתו וחשבתי שאני כבר מכיר אותו לפחות קצת.
מה זה השטויות האלה על הבוקר?
אבל אחר כך הוא חזר לעצמו והיה נפלא.
עפנו בכביש החוף, פשוט עפנו.
שירים של קצב בקסדה, הגרגורים שלו מתחת לתחת.
הוא עשה בדיוק מה שרציתי, מתי שרציתי, איך שרציתי וכמה שרציתי.
ואני? אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה, איך אני רוצה, מתי ולמה וידעתי בוודאות שהיום....
היום אני לא מת בגללי.
ירדתי ממנו ונשמתי והאדרנלין עוד לא עוזב אותי.
כמו אחרי סקס טוב.
או אחרי מפגש טוב עם אישה שעונה על הצרכים שלי.
אני לא אוהב את המילה הזו.
סשן.
היום זה כוס קפה, סופגניות וילד בבקבוק שפותחים לי את הבוקר.
וגם קצת מלבי ממישהו שגיליתי שאוהב אותי, משום מה.
לפני 17 שנים. 7 בנובמבר 2006 בשעה 8:23
