עוד לא בטוח... נראה...

היום הלכתי עם קרן האור שבחיי לשופינג.
הבלרינה העירומה לא הרימה את הכפפה? לא יודע.
בכל מקרה, התעוררתי מאוחר בבוקר כמו שאני אוהב אבל זה קיצר את היום, שגם ככה קצר, בחצי.
לא מצאתי שום חולצה יפה.
גם לא סריג.
כשכבר כן מצאתי היו רק בצבעים מזעזעים או בגדלים מוזרים.
אז ויתרתי והלכנו לבקר את דנה.
קרן האור שבחיי קנתה... טוב, רק שלא אהרוס לה, שהיא תספר, אם בא לה, אבל נראה ממש יפה.
אני מקווה שהיה לי חלק חשוב בלשכנע את המדהימה ההיא, שהתלבטה, לקנות את המחוך, היא נראתה כאילו הוא נוצר רק עבורה.
ולכל מקום אפשרי, זו בהחלט תשובה הגיונית לשאלה "לאן אני אלבש אותו בדיוק?".
היתה שם מישהי שמדדה חליפת חתול שחורה ואני שקלתי ברצינות להתחיל להזיע בכפות הידיים שלי.
רגע לפני ההחלטה הגורלית היא החליפה לחצאית שחורה וכל מיני חלקים עליוניים.
במה שנשאר מהכבוד העצמי שלי הצלחתי לשמור על פנים מתעניינות בנון-שאלנטיות ולהחביא את הלשון בחזרה בתוך הפה.
ממתי בגדי פטיש עושים לי את זה?! ראבאק, אני צריך לשאול את אמא.
הטרגדיה הגיעה רגע אחרי.
דנה
מכרה
את
המגפיים
שלי

דנה

מכרה

את

המגפיים

שלי

אלה שאני מסתכל עליהם כבר כל כך הרבה זמן ועכשיו כשכבר יש לי חצאית הם פשוט מושלמים עבורה.
והיא מכרה אותם.
ותקבל משלוח רק בעוד חודש.
אבל היא עשתה פרצופים חמודים ואני אוהב אותה והיא גם, אולי, מצאה פתרון אז אני אחכה עם הלהתעלף ולמות מכאבי לב נוראיים עוד מספר ימים.
בגלל שקמתי מאוחר חזרתי מאוחר.
לא הספקתי לשוק ולא קניתי את הסיר הנכסף.
לא כל יום השופינג הזה היה טרגדיה אחת גדולה.
קרן האור שבחיי הואילה להקדיש לי מעט מזמנה.
הספקתי לקנות שקדי מרק למרק הברוקולי המוקרם שאני הולך להכין.
וקניתי ארבעה זוגות גרביים.