עוד לא בטוח... נראה...

היום התעוררתי מוקדם.
ממש מוקדם.
אני יודע לעשות את זה כשממש ממש צריך.
היתה הפסקת חשמל יזומה אז באתי לבדוק שהכל בסדר ושכולם שמחים ומאושרים.
אני לא מאחל לאף אחד לפגוש על הבוקר אנשי היי-טק טרוטי עיניים שמגלים שהחלב נגמר.
היו המון עוגיות ושאריות של עוגות אבל לא היה חלב.
אני הכנתי תה וחייכתי לעצמי.
כשהם גילו שאין גם קפה שחור אני עירבבתי את התה בקולי קולות.
פשוט כי אני אוהב תה.
זהו.
בגלל זה.
היא עזבה אותנו היום.
הביאה המון עוגות טעימות והלכה לעשות מה שהיא באמת באמת רוצה עם החיים שלה.
מצאתי את עצמי באמצע יום עבודה אוכל עוגות ושותה ג'נטלמנ'ס ג'ק.
ולא רק בגללה.
גם בגלל שמכרו אותי.
מכרו אותי.
הבוס שלי הודיע לי שהיום זה היום האחרון של החוזה שלנו כאן והוא מגיע לבדוק מה קורה.
הם קראו לי לשבת איתם כשהם התיישבו במשרד של הביג בוס.
שאלו אותי איך נראה היום שלי ומה אני עושה.
ואז הסחר מכר בעבד התחיל.
בהתחלה זה עוד שיעשע אותי ואפילו ניסיתי להשתתף.
אולי אני ככה ואולי מגיע לי גם ככה וכאלה.
בפעם השניה שהתערבתי הם השתתקו.
כל אחד מהם הסתובב בכיסא שלו והם נעצו בי עיניים ושתקו.
פתחתי את הפה וסגרתי אותו.
נשמתי עמוק ואז עוד קצת.
שיחררתי אויר בנשיפה ארוכה והשתתקתי.
הם חזרו להתמקחות שלהם ואני ישבתי שם בצד והקשבתי להם.
בסוף יצא שהבוס שלי לא מכר אותי בזול בכלל בכלל.
ורגע לפני שהכל נגמר הביג בוס אמר שהוא רוצה אותי אצלו ביום חמישי.
"יש לנו מפגש שבועי שאנחנו אוכלים ושותים בו והוא חלק מהצוות ואני רוצה שהוא יהיה".
ככה הוא אמר.
יצאתי מהמשרד שלו מאושר בצורה מזוויעה מהעובדה שמכרו אותי ולא בזול.
לא עניינה אותי העובדה שמחר אני צריך להיות אצל לקוח אחר לטפל בבעיה שאני אפילו לא יודע מהיכן להתחיל אבל יש לי לילה שלם ללמוד.
ועכשיו אחרי סנדביץ' של ארוחת ערב ולילה שלא הולכת להיראות בו אפילו טיפת אלכוהול אחת.
מכרו אותי.
טפו עליי איך שאני מרגיש עם זה.
טפו!
זונה!