היא לא הביאה לי את הכובע סנופי שהבטיחה.
שכחה אותו בבית עם כל מיני תירוצים של השכמה מוקדמת וכאלה.
הביאה לי בונבוניירת דובדבנים שמכילה עשר חתיכות בגודל של קרמבו קטן.
איך אני יודע?
העשירי שאכלתי נראה ככה והיה לו טעם של דובדבנים.
עבדו עליה, כנראה, כי אני לא זוכר שאכלתי את התשע שהיו לפניו והקופסא ריקה.
אני לא אעליב אותה ואתקשר אליה עכשיו להגיד לה שהיא קנתה מהכושי הלא נכון.
הלכתי לטייל קצת ולא ירד עליי גשם.
היה חם רצח בתוך המעיל והחליפה למרות שלבשתי רק סוודר דק.
בדרך חזרה כשחיממתי את האופנוע ראיתי עשן לבן יוצא מאחד מחיבורי המפלט.
עוד כשהרמתי את הרגל כדי לרדת כבר הבנתי שרטוב, מפלט חם, עשן לבן.
בכל זאת ירדתי ובדקתי.
יש דברים שצריכים לשמוע במו אוזניך.
יש דברים שצריכים למשמש במו ידיך.
וישנם דברים שצריכים להיאמר שוב למרות שהם ידועים.
אחרת
אין בזה טעם.
לפני 17 שנים. 6 בינואר 2007 בשעה 2:47
