עוד לא בטוח... נראה...

היום כשיצאתי לשחרר את האופנוע ולחזור הביתה גיליתי שני חתולים צמודים למנוע.
רגע לפני שהרחקתי אותם בעדינות אחד מהם יילל אליי.
לא יכולתי להביא את עצמי לקחת אותו הביתה לדירה המגעילה הזו.
נזכרתי בחתול מפעם.
גרנו אז במקום מוזר עם אנשים מוזרים עוד יותר.
לאחד מהם היה כלב.
להרבה מהם היה כלב אפילו יותר מאחד אבל הוא היה אחר.
הכלב היה אחלה הבעלים הרבה הרבה פחות.
הוא היה מביא את הכלב שלו שישתין לי על הגלגל של האופנוע.
בימים שהוא היה במצב רוח ממש ממש טוב הוא נתן לו להשתין לי על המנעול, אבל לא בדיוק עליו אלא על המקום שאני אמור להחזיק ביד כשאני דוחף לתוכו את המפתח.
הייתי פותח בקרים בצורה מושתנת למדי.
זה סיחרר לי את הראש מכעס.
הייתי יכול לגשת אליו ולדפוק לו את הקסדה בראש ולהתעורר לילד שבור למחרת.
הייתי יכול לבעוט לכלב שלו בשק האשכים בפעמים שהייתי מפתיע אותם ורואה את התחת של הכלב מופנה אליי ושק האשכים שלו רוטט בהנאה אקסטטית מעצם ההשתנה.
קראתי פעם משהו על המטאפיסיות שבהשתנה הכלבית.
אבל הכלב לא עשה לי כלום והילד חשוב לי.
התחלתי לכסות אותו בלילות.
גם היה קר והתחיל לטפטף.
ואז הוא הופיע.
חתול מרוט בצבעים רגילים של שחור ולבן.
אני הייתי מכסה את האופנוע ודואג לגלגלים והחתול היה מתמקם במרכז וסוגר את הכיסוי מתחת לאופנוע ולגוף שלו עצמו.
עבדנו בהרמוניה.
הוא לא פחד ממני ולפעמים הוא היה מזמין חברים.
הבעלים של הכלב עדיין היה מביא אותו להשתין על הכיסוי.
לפעמים הוא גם היה מגדיל לעשות ומרים אותו מאחד הגלגלים.
באותו היום שהתעוררתי וירדתי בשביל ראיתי את הכלב שוב.
תחושה של חוסר אונים וכעס.
בין היתר גם על עצמי.
על זה שלפעמים האמירות שאני רוצה שיהיו קשורות אליי צריכות להידחק הצידה אל מול המציאות.
על הגמישות המנטלית והצורך.
התקדמתי בשביל והכלב הרים את הרגל שלו.
שבריר שניה אחרי שהוא התחיל להשתין נשלפה יד חתולית ושרטה את פנים הירך השמאלית שלו.
את הכלב והבעלים שלו ראיתי עוד מספר פעמים כשהבעלים מנסה לשכנע אותו להשתין על האופנוע שוב.
הכלב סירב בנחישות תהומית.
החתול באותו היום יצא מתוך הכיסוי ולא התנהג לרגע כאילו מפריעה לו העובדה שפס של שתן צהוב חוצה את פניו לאורכן.
הוא הביט בי ואני התבוננתי בו בחזרה.
מעולם לא הבנתי ששאלתי.
אבל היום אני מבין את התשובה שלו.
היא מנסה להיות האישה הקטנה עכשיו.
זה מעציב אותי כי היא יודעת שלא היתה אחת כזו לצידי מעולם וכנראה גם לא תהיה.
בעלות מתוך סינרגטיות של אנשים.
בתקופה האחרונה מתוך כיאוטיות האיברים ובליל התחושות והרגשות.
אני גדל.