עוד לא בטוח... נראה...

הלכנו לשתות קצת ולאכול.
המבורגרים ובירות במקום הרגיל.
הברמנית שפעם חשבתי שמחלקת את עצמה כדוגמיית חינם היתה שם גם.
עד שהוא הגיע כבר שתיתי את הכוס הראשונה.
הבירה הראשונה תמיד מהירה מדי.
והיום היא לא היתה קרה מדי או חמה.
פשוט טובה.
ואז יצא שבטעות הסתכלתי לה על התחת.
ועל ההיא מעבר לבר שקצת הסתכלה עליי בחזרה.
לא חשבתי אפילו לבדוק אם היא כן או לא.
בקטע.
ואז היא הסתובבה וזהו.
דווקא היום היא באה בלי חזיה.
דווקא היום היא באה לתרגל טכניקות מכירה נשיות באמצעות פטמות זקורות.
דווקא היום.
כשהיא הסתובבה כל מה שהרגשתי זה את מרכז כפות הידיים שלי בוער.
רציתי לאחוז חזק בשד אחד.
להרגיש פטמה אחת מזדקרת כנגד העור בכף ידי.
רציתי לשמוע אנחת כאב מהולה בעונג.
רציתי.
הוא הגיע יחד עם האוכל והבירה השניה.
אני כבר הייתי רחוק מדי.
דיברנו וצחקנו ואני רק ניסיתי להרגיע את הבעירה.
וזה רק הלך והחמיר כי פתאום רציתי עוד.
שיער מאוגרף.
ומבט מצועף.
והבירה לא עזרה.
אני חושב עליו מאז יום שישי והבושמילס הקבוע התחלף בארבעת הוורדים שהגיעו בתוך כוס עם מים בצד ולא עזרו בשיט.
כשהיא מזגה את הבורבון היא הסתכלה לי בעיניים.
כשהתחלתי לשתות גיליתי שיש איזו אצבע וחצי ספייר על מה שהיא בדרך כלל מוזגת לי.
היה לי חם והתחושות המעקצצות בכפות הידיים לא עברו.
ההיא מהצד השני לא הלכה כל כך מהר ולרגע חשבתי שאולי יסתבר בסוף שהיא לפחות אוהבת שמושכים לה בשיער.
את הדרך הביתה עשיתי עם משקף פתוח ועיניים דומעות מהרוח.
האנשים במכוניות עם החלונות הסגורים והתנוחות המכורבלות הזכירו לי שכנראה קר בחוץ.
היה לי חם.
עדיין.
הבירה הראשונה תמיד מהירה מדי.