עוד לא בטוח... נראה...

כל הלילה לא באמת ישנתי.
נמנמתי עמוקות אבל לא ישנתי באמת.
בשש וחצי התעוררתי ונשארתי עוד רגע במיטה.

שלושה זקנים נפגשים בבית אבות ומתבכיינים אחד לשני.
בן השבעים מספר שכל בוקר הוא מתעורר בשש וחצי ועד שבע וחצי הוא מחכה בשירותים לעשות פיפי.
בן השמונים מספר בבכי שהוא כל בוקר מתעורר בשש וחצי ועד שמונה וחצי מחכה בשירותים לחרבן.
בן התשעים מספר להם שכל בוקר בשש וחצי הוא משתין ארוכות ובשבע וחצי בול יש לו יציאה טובה.
אז מה הבעיה? שאלו אותו השניים האחרים.
אני מתעורר בתשע, הוא ענה.

ולמה אני מספר את זה? כי היום בשש וחצי וקצת בבוקר כל מה שהצלחתי לעשות זה משהו שאף אחד לא יכול להגדיר אותו בתור להשתין ובטח שלא לחרבן.
הגוף הישנוני שלי סירב לשתף פעולה.
תעיר אותי בצהריים, זה מה שהנבלה אמר לי.
המקלחת לא היתה יותר טובה.
כבר כמה ימים שהראש של המקלחת הולך ונסתם, כל פעם קצת.
היום הוא כבר נסתם ככה שבמקום שפריצים של מים הוא מוציא רסס.
יופי.
כשמקרבים את הראש לגוף זה חם מדי וכשמרחיקים הרסס קר מדי.
יופי.
איפשהו באמצע נזכרתי שאין לי מפתח לדלת הראשית אז אולי כדאי שאאחר קצת.
בגהה התעלמתי לחלוטין מהעובדה שהרוח עושה לי פריזורה של טאיירה עיראקית שדופה ומתנפנפת ונצמדתי חזק לילד.
הגעתי בשמונה ורבע ומוצף אדרנלין בעטתי בדלת.
חצי שעה אחר כך הילדה הגיעה ופתחה לי את הדלת.
מסתבר שהייתי הראשון בכל זאת.
רבע שעה לקח לי להיאבק בחשמל הסורר ואחר כך לחכות עוד קצת עד שיהיו מים חמים לקפה ואז לתה.
חיסלתי חצי חבילת עוגיות ושני טוסטים בעקשנות מנומנמת והלכתי לשולחן שלי לבכות קצת.
שום דבר במשרד לא נפגע חוץ מהמכונה שלי מה שגרר רצף התקנות מחודשות וסוגים מעניינים של קללות.
בארבע וחצי הבוס שלי בא להסתכל עליי.
נאנחתי קשות ועשיתי פרצופים של תיכף הולך.
הוא היה מאושר אבל זה לא מנע ממנו לבוא לוודא שאני באמת הולך והדמעות שלי לא שיכנעו אותו בכלל.
הוא לא אוהב אותי, אני יודע.
עכשיו אני בבית.
הולך לראות סרט או שניים, לקרוא, לאכול, לבלות קצת בשירותים, במקלחת, גם, כנראה.
ואולי גם איזו כוס תה טובה.
ואז שוב פעם לקוות לשינה סבירה בלילה.

קונספט ששאלתי מילדה יקרה:

לפני מליוני שנים:
"מאמי, תראי, בוקר... אני קם והולך לעבודה."
-רעש של חלון זמן נפתח, דמות חמושה במטקה פוסעת מתוכו
"איייייי!!!!!!" צלילים של מכות יבשות של המטקה בשק אשכים סורר וגם קצת בראש
"אתה והרעיונות שלך! תשמור אותם לעצמך! לך תמציא את הגלגל או משהו אחרת אני חוזר ושובר לך עוד קצת עצמות!"
-רעש של חלון מן נפתח והדמות החמושה במטקה שבורה פוסעת לתוכו

היום:
"בוקר טוב, מאמי, כבר שמונה בערב ואתה צריך לקום לעבודה"

אחחח.... החיים הטובים....