עוד לא בטוח... נראה...

"טוב שהתקשרת"
"שלום גם לך, אמא, מה שלומך?"
"בסדר, אנחנו עוברים, הרגע סגרתי את הדלת ושמעתי את הטלפון מצלצל"
אחרי שלושה שבועות בג'הנמסברג בלי טלפון ומקלחת באוויר הפתוח התקשרתי הביתה.
ככה גיליתי שהם עוזבים את המקום שעד היום כששואלים אותי מאיפה אני, אני מהרהר קצת ומחליט שמשם.
למרות שלא נולדתי שם אבל ביליתי שם די הרבה שנים בילדותי.
אפילו הקפיצו אותי כיתה בגן, הגננת גילתה שאני מחונן ביצירת קובות בוץ.
גם כאלה שלא בדיוק היו מבוץ, אגב.
נראה לי הגיוני לגמרי שדווקא בסוף השבוע הזה שנעקר מתוכי כל כך הרבה אסע לשם לביקור.
יש פיצ'ר מאוד נחמד בסלולרי החדש שלי, שאם דוחפים את האוזניות כמו שצריך לאוזניים אז שומעים ממש טוב.
יכול להיות שזו הקואורדינטיביות הלא ממש מושלמת שלי או העובדה שהאוזניים שלי עקומות אבל איך שהתחלתי ברכיבה אחת מהאוזניות יצאה מהמקום.
יצא שכל הדרך לשם שמעתי את הבוס באוזן אחת ואת הסטקטו של הגשם בשניה.
טיפות גדולות וכבדות.
כבר הייתי שם שלוש פעמים.
פעם אחת עם הגרושה ופעמיים לשפץ את הבגרות במתמטיקה שלי.
זה עשה לי רע לראות מה נהיה מהמקום.
ישבתי על נדנדה שמעולם לא היתה בגן הציבורי והתבוננתי באדים עולים מהילד.
לא היתה, כי כשאני הייתי קטן קשרנו חבל לעץ ואחרי שמצאנו צמיג אז שיכללנו את הנדנדה.
היום הכל חדש ופלסטיקי.
מה לעזאזל אני עושה כאן.
אומר שלום, אני מניח.
אז עליתי שוב על הילד, התנתעתי ורכבתי שוב אל תוך הגשם.
שלום לבית שפעם גדלתי בו.
לשדות שבגללם גידלתי עור יבש בכפות הרגליים רק כדי שאוכל להסתובב יחף בלי לדאוג מהקוצים.
את הבית של סוחר הסמים הרסו ובמקומו יש בית חמוד.
והכל צפוף.
אין גינות יותר.
אין פרדסים.
עדיין אין ניקוז סביר, אגב.
את מגרש הכדורגל הבוצי חרשו ויש שם הכנה לבית מגורים.
רגע לפני שנעלמתי משם
הבית של הנשיקה הראשונה.
פאק איך שברת לי את הלב אז.
בדרך חזרה, ברמזור שלפני היציאה ראיתי את הג'יפ המשטרתי.
אני יודע מי השריף בעיירה הזו.
"אתה יודע שבא לי עליה, כולה זיון, מה אכפת לך? חברות באות והולכות וחברים נשארים לכל החיים".
החבר הכי טוב שלי.
אז.
פעם.
האטתי לידו ברמזור
הרבה גז
והמשכתי הלאה.
העצלן לא יעצור אותי בגשם.
לא נוח לו.
בדרך הביתה היתה רוח מטורפת וכל מה שיכולתי לעשות זה לחבק חזק חזק את הילד ולסחוט את המצערת עוד קצת.
עוד דלת נסגרה.
אז אני בדירה הזו עכשיו, תיכף תה ומקלחת חמה ואז למיטה.
עדיין, מחר צריך לקום מוקדם נורא.
למרות שגשם, מישהו צריך להעיר את הציפורים ואולי, אם תהיו נחמדים, גם את השמש.