עוד לא בטוח... נראה...

כל שנה בינואר, בשבוע הראשון או השני.
בדרך כלל בימי רביעי זה היה מתחיל.
חום גבוה, שיעולים ומזוודת טישו או שתיים היו הולכות לעולמן עד יום ראשון בבוקר.
ביום ראשון הייתי מתעורר נקי וחדש ובריא.
חולים היו משתעלים עליי, מתעטשים.
וכלום.
אני את המכסה שלי סיימתי.
השנה זה לא ככה ואני תוהה מה אני עושה לא טוב.
מה השתנה.
לקח לי קצת זמן ואני עדיין לא מבין לגמרי אבל יש לי איזו השערה או שתיים.
הגיע הזמן להזיז את התחת שלי.
ישנתי יותר משתים עשרה שעות היום כי החלטתי שלא בא לי להיות חולה ואם זה מה שהגוף צריך אז זה מה שהוא יקבל.
התעוררתי עם הגשם.
אני אוהב להסתכל כשיורד גשם ואני בתוך הבית וחם לי.
קצת באיחור הבנתי שזה אמנם יפה ונחמד אבל בדירה הזו אם אני לא סוגר את החלונות אני יכול להנות מגשם פרטי משל עצמי ממש כאן לרגליי.
אז הדירה המגעילה הזו סגורה עכשיו.
עושה לי רע בנשמה וזה לא קשור לרגע לקלסטרופוביה שאין לי.
אני פשוט אוהב חלונות פתוחים.
אפילו קצת.
ראיתי את הרכש החדש של הבל.
לא ידעתי שאת יודעת לצייר ככה, או שהיא באה עם זה לבד?
גם לא הצלחתי לקרוא מה כתוב על קופסאת הדי.וי.די. שמה. כנראה שאני מזדקן והעיניים כבר לא משהו.
קצת כאב ראש לא רציני ושיעולים קצרים.
הגוף שלי עוקב אחריי.
מוכן להעניש אותי בעוד כמה שעות במיטה מתי שיתחשק לו אם לא אתנהג יפה.
צריך להזיז את התחת שלי.
התעכבתי יותר מדי זמן.