אז הלכתי לקנות משהו וראיתי אותה.
מגפיים שחורים, מכנסיים שחורים וצמודים וחולצה שחורה.
עור חיוור ושיער שחור.
מעט יותר גבוהה ממני.
נעים בעיניים.
כשהסתובבתי להסתכל על התחת שלה ראיתי שבין החיבור של החולצה והמכנס מבצבצים תחתוני סבא בצבע לימון.
אז אני מרגיש יותר טוב.
כן.
אפילו הלכתי לעבודה היום.
אתמול הייתי ער חצי לילה בפוך.
זה התחיל בצמרמורות וקור ופתאום התחלתי לבעור ואז הכל נרגע ומצאתי את עצמי מיוזע ו...
מרגיש הרבה הרבה יותר טוב.
אמנם עדיין קצת נזלת אבל אין בכלל מה להשוות לאתמול.
מסתבר שהדיבור הצפוף עם הגוף שלי עבד.
קצת.
הוא עדיין טורח להזכיר לי מדי פעם שהוא צריך להיות חלק מההחלטות שאני לוקח אבל אנחנו חיים ביותר הרמוניה בכמה שעות האחרונות.
מחר אני שוב צריך לקום מוקדם וללכת לבנק, לנקות קצת את הויזה.
אני מוצא את עצמי מרייר על כל מיני דברים ב- eBay וחנויות כאלו ואחרות.
אני חושב שהאורח הדני שלי היה שמח מאוד לשבת איתי על כמה כוסות בירה ריקות.
כנראה שיותר מכמה.
נראה מחר.
למרות שבשבת אני צריך להתעורר מוקדם לפיקניק המשפחתי.
סוג של בעסה כי לא באמת דיברנו על זה אבל נראה לי שאנחנו מסתדרים ממש לא רע ונחמד לנו.
נהיה לנו יותר נחמד כשגילינו שיש לנו תחביב אלכוהולי משותף.
צריך לקנות מתנות לאחיות שלי, גיסי ואמא שלי.
וגם לאחיין והאחייניות שלי.
אני גם צריך לכתוב משהו לאמא שלי.
אחותי מארגנת לה מעין חוברת של דברים שאנשים כותבים לה.
היום התחלתי קצת.
וזרקתי לפח.
מה אני אגיד לה?
סליחה?
סליחה שהייתי מוכן לקחת את המשפחה שגידלתי ולשים אותה בצד בעבור חופן של תקווה לאושר?
תודה על זה שכשאני הייתי עסוק בלנסות ולשמור עליו שלא יטפטף לי מבין האצבעות הייתם שם למרות כל מה שעשיתי ולמרות שלא שמתי לב בכלל?
שאני עדיין אוהב אותה למרות שאנחנו הולכים על ביצים אחד ליד השניה בכל פעם שאנחנו נפגשים?
שבזמן האחרון אני ממש מתגעגע ולא יוצא לי וזה נראה כאילו אני לא רוצה וזה לא נכון?
כנראה שכן.
אני מקווה שהיא לא תבכה הרבה כשהיא תקרא.
כי הכל יהיה נכון.
ואני יודע שהיא יודעת שאני משתדל.
משפחה זה דבר מורכב וכל כך פשוט לפעמים.
כל משפחה צריכה ילד קקי אחד.
ממרומי גילי המופלג, אני מגלה שיש לי פטיש לנייר טואלט.
לפני 17 שנים. 25 בינואר 2007 בשעה 23:11
