עוד לא בטוח... נראה...

"כמה?"
"שלוש קילו בעשרה שקלים"
אז קניתי.
היום הכנסתי את הילד למתיחת שרשרת.
כן, אני יודע שאפשר לעשות את זה לבד אבל אני אוהב להגיע לשם.
גם הילד.
מפניקים לו את הנשמה שם גם כשאנחנו סתם עוברים להגיד שלום.
כשיצאתי מהבית היה טפטוף חלש כל כך שלא שווה אפילו את הנשימה של לקרוא לו טפטוף.
אז לא לבשתי את החליפה.
חמש דקות ואנחנו במוסך, לא?
אז כן, אחרי חמש דקות היינו במוסך רק שברמזור שלפניו שבר ענן הרטיב אותי.
כל כך הרטיב אותי שאם היו לי תחתונים גם הם היו נרטבים.
במוסך השתדלו שלא להעיר לי על השלולית שעשיתי ליד הילדה הנחמדה שלהם.
מסתבר שאני כנראה רק צריך בדיקת עיניים ויאללה רשיון בלתי מוגבל.
היום עבדתי במקום בלי העוגיות ואז קפצתי לבקר את המקום עם העוגיות.
בכל זאת, נשארו שם כמה שלוקים של אמרולה שלא התגברתי עליהם אתמול.
אתמול אבל היה לי אחלה תירוץ כי נשברה לי ציפורן היום זה היה סתם כי התחשק לי.
חזרתי הביתה יחסית מוקדם, שטפתי כלים וקניתי טישו.
אחר כך התחלתי לבשל קצת.
שלושה קילו מושט מחולקים לשלושים דגים.
אז ניקיתי שנים עשר מהם היום.
פעם ראשונה שאני מנקה קשקשים ובפנוכו של דג.
דווקא היה מלהיב למרות שאני לא בטוח שאני עושה את זה כמו שצריך.
טיגנתי שמונה וארבעה תכננתי להכניס לטוסטר אובן.
אז חתכתי שומר ושום והקפצתי ביין אדום.
הייתי חייב לטעום את הסירה לוודא שאני לא משתמש ביין לא טוב אז טעמתי שליש.
דווקא כיפי לגמרי, קצת כבד אבל נעים.
אחרי שסיימתי לרכך את השומר והשום דחפתי קצת לכל דג ושלחתי אותם לחבק ענפי רוזמרין בטוסטר אובן.
לא הצלחתי לשכנע אף אחד לבוא לאכול איתי.
מילא שאני אמות בגלל אוכל שאני בישלתי אבל לבד?!
בסוף היתה מתנדבת אמיצה.
מסתבר שהיתר לא אוהבים דגים או התעלמו באלגנטיות מהנסיונות הנואשים שלי לעניין אותם למות איתי.
עוד נשארו איזה שני דגים מסכנים.
ועוד תכננתי להכין גם אורז שילך נחמד עם היין וכל המסביב אבל נהיה מאוחר ואין לי הרבה מקום במטבח המעצבן הזה.
עכשיו אני הולך לשטוף ידיים בשום ולימון שלא יהיה לי ריח של דג אומלל ובסוף גם הפוך שלי תזרוק אותי.
משוש נפשי.