אחרי יום שלם של מיאוץ מטורף אחרי המתנות המיוחלות אני יכול לומר שזהו.
שתי שרשראות, סיכה אחת לדש הבגד, ספר, מכונית מיניאטורית על שלט, ארגז של גודי'ס לאמבט והשמלה הסינית.
השמלה והסיכה נמסרו היום ואני מקווה שיהיה שקט עד שנה הבאה.
קצת לפני הארוחה היא מרחה אותי בוולטרן, אחר כך במהלך הארוחה הם יחליטו שאם בן גיי ו-וולטרן לא כל כך עובדים עליי אז זו בטח דלקת.
מה נסגר איתם, לעזאזל? כולה קצת כאב בשריר ואני משתנק מדי פעם כשאני לא זוכר שאני צריך לנשום בזהירות.
דלקת בכתף, נו באמת.
היה יום טוב היום.
דברים מגיעים לכדי סגירה ואלו שלא, ממש מתקרבים לשם.
היא סגורה על המעבר והמכירה של הדירה ויצא לנו לדבר קצת על מה שהיה בינינו.
אמרה שהיא אוהבת אותי.
בתור בנאדם.
ושקשה לה לדעת שלא מיצינו את הזוגיות שלנו עד הסוף ושהיא נורא תשמח אם נשאר חברים.
אבל שזה נגמר.
וזהו.
היא רוצה להמשיך הלאה.
אחרי תקופה מאוד ארוכה שאני מנסה שלא לפגוע בה בדרך שלי לסגירה אני יכול לומר שאני די מרוצה.
אז היו לה קצת דמעות אבל גם קצת חיוכים.
וזה טוב.
כי אני אשמח מאוד להישאר חבר שלה או ידיד קרוב.
לא בכל מחיר.
ממש לא.
אבל היא באמת בנאדם מדהים, לא הלך לנו כזוג אבל זה לא משנה הרבה את העובדה הזו.
היא מרחה לי את הכתף שוב לפני שיצאתי ואני יכול לומר בבטחון שהוולטרן לא עושה את זה וגם לא הבן גיי.
אני תוהה אם מהשתנקויות כאב ופרצופים של אוי אוי אוי יהיו לי קמטים.
לפני 17 שנים. 3 בפברואר 2007 בשעה 1:09
