עוד לא בטוח... נראה...

כשהייתי קטן וגרנו בצריף, מול החלון של המטבח עמד גזע יבש של עץ גויאבה שפעם צמח שם.
הוא ניסה להרים את הרצפה של המטבח וגם ביקע את משטח הבטון שהיה לידו אז אבא שלי והשכן חטבו אותו למוות.
על הגזע הזה היה עומד השלדג של אמא שלי.
צבעים מהממים של כחול וחום.
היה מגיע כל שנה.
אמא שלי היתה מכינה לו אוכל על החלון והוא היה מגיע, אוכל ונעמד להתנקות על הגזע.
לפעמים הוא היה עובר לשבת על כבל החשמל אבל בדרך כלל הוא ישב על הגזע וניסה לבדוק מה אמא שלי מבשלת.
בשנה הרביעית השכן הוריד אותו עם רובה האוויר שלו.
כשאמא שלי תשאל אותו למה הוא יגיד לה שהוא התעצל להרים את הרובה גבוה יותר ליונה שהיתה על עמוד החשמל.
אני אוכל בשר ידוע אבל הקונספט של ציד חומק ממני.
מצד שני אני גם לא מבין את הקונספט של אפונה.
אמרתי להם היום שאני לא אבוא איתם לאילת, אפילו לא שאלתי את הבוס שלי אם החברה מוכנה לשלוח אותי.
בבוקר בדקתי את הילד ואני חושב שיש לי חוליה מתה בשרשרת, אז התור שלנו לטיפול ביום שני הולך להיות הרבה יותר גדול.
אני והילד צוברים קילומטרים ביחד.
מתבלים.
חוצמזה, שנראה לי מוזר קצת הדיל שהם השיגו בשלושת אלפים שקל (קצת פחות) ליחיד, שני לילות וזה כולל אוכל, מיטה ומים חמים באמבטיה.
משום מה זכורים לי מחירים אחרים אבל מה אני מבין.
אותי יותר מעניין לטפל בילד ולעבור דירה.
ולקנות מחשב חדש.
ומעיל וקסדה.
ובגדים.
גם.
זה חשוב נורא שלא יהיה לי קר.
תודות לצמד הקוניליימלים העונים לשם הקולקטיבי "החשמלאים", אני עובד גם ביום שישי.
צריך לפתוח להם את הדלת ולהשגיח שהם לא יפלו שוב ויהרסו עוד קצת.
מה שאומר ששוב פעם אני לא הולך לנסות ולהעשיר את המלתחה שלי בחולצות חדשות.
כאילו, מה? רק אצל דנה אני מוצא בגדים?
אני שוב עובד קצת מהבית ועד שהמחשב סיים את העבודה קפצתי לקנות שרוכים.
הסנדלר אמר שהם הכי ארוכים שיש אז קניתי זוג באורך של מטר ועשרים.
באמת ארוכים.
רק שהשרוך שהם אמורים להחליף קרוב לשני מטר, מסתבר.
אני חוזר לעבוד.