עוד לא בטוח... נראה...

לטסט הראשון שלי הלכתי עם המפתחות של הסוסיתא האהובה שלי.
קיבלתי אותה מתנה מחברים של אמא שלי.
לא עברתי.
גם בשני לא, אותו טסטר, אגב.
אחר כך יסתבר לי שהטסטר לא העביר תלמידים של המורה שלי שנתיים לפני שמישהו במשרד הראשי חשב שזה מוזר שהמורה שלי בוכה כל כך הרבה ואף תלמיד שלו לא עובר דווקא אצל הטסטר הזה.
הסיבה היתה פשוטה מאוד.
הטסטר הכשיל בכוונה רוכב אופנוע שבא לשדרג את הרשיון שלו.
נתן לו לעשות משהו כמו עשרים שמיניות כשבדרך כלל עושים חמש, שש וגם זה בקושי.
הוא התנדנד לשבריר שניה ולא נפל והטסטר התפרץ לו לתוך המלבן וצעק שהוא לא סומך עליו ושיצא מהמגרש תיכף ומיד.
המורה שלי ניגש אליו ואיגרף לו את התשובה שלו לאף.
שנתיים אחרי אני אהיה האחרון בשושלת התלמידים של המורה שלי שלא עברו אצלו טסט.
אחרי שעברתי בטסט השלישי וימי הסוסיתא העליזים הסתיימו קיבלתי במתנה סוברו ישנה.
לא היתה לה רצפה אז הדבקתי את השטיחים שיראה בכאילו.
כולם ישבו אצלי באוטו עם רגליים למעלה.
באחד החורפים הקשים נסענו ארבעת המוסקיטרים ברכב כשאני בהתלהבות ודי שוכח שאין לי רצפה באוטו נכנס לתוך שלולית ענקית.
"אהההההה!!!!!"
הסתובבנו לראות מה קרה.
שני המוסקיטרים מאחור היו רטובים לגמרי.
גם הכסאות.
מסתבר שהשלולית היתה עמוקה מדי אבל מהמהירות, כנראה, רוב המים נכנסו דווקא מהאין רצפה האחורית.
כשהסתובבתי לאחור, הרטוב מצד שמאל שעשה לי פרצופים יהיה הרבה שנים מאוחר יותר השריף של העיירה שהופיעה בפוסט הגשום שלי עם הנדנדה מלפני שבועיים, בערך.
קצת לפני כן הוא ירצה נורא לזיין את החברה שלי.
אני אתגבר על הדחף להכות אותו ואשלח אותו לג'הנמסוויל במקום.
גם את שני המוסקיטרים האחרים שהחליטו שהוא צודק ואני צריך לתת לו לזיין את החברה שלי כי חברים זה חברים וחברות יש כמו זבל.
היום כשהשפרצתי את השלולית לקיבינימט, לא קשורה, חשבתי איזה מצחיק זה בטח היה לעבור שם עם הסוברו הישנה שלי ואיך בטח כולנו היינו נרטבים.
זה היה גם השלב שנזכרתי בו והרגשתי איך אני חורק שיניים.
הזכרון של השאלה מהתחת שלה הגיע אחרי ושיחרר לי את הפה לחיוך.
ככה בדיוק, לא קשורה, נזכרתי.