בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד לא בטוח... נראה...

קצת על עצמי וכל מי שגר בתוכי...
לפני 17 שנים. 7 בפברואר 2007 בשעה 21:53

למה?
קיבינימט.
למה?
כולה קראתי קצת בלוגים.
קצת.
לא הרבה.
הקבועות והקבועים שלי.
ועוד קצת.
ועכשיו העור שלי בוער בחשקים מטורפים.
ועבודה עברית זה לא משהו כי הפקק המעפאן הזה של העראק לא נסגר טוב וכל הזמן נפתח.
וחבל לזרוק.
והילד קצת חולה וצריך לטייל איתו לאט.
כפיות וחיבוק.
קיבינימט אני והעור שלי.
היינו הולכים לעזאזל אם לא היינו מגלים שמשעמם שם.
הפוך תשחק את הקטע של הנשים המחכות הלילה.
יש רוח ואוויר שממתינים לי.

flashback{ג"ו} - איש
חיבוק ממני.
בחינם!
בעלבית השתגע!!
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - עם בעל בית כזה... יש לי שקל תשעים להגדיל את הבחינם.
תודה רבה.
אחד עוטף בחזרה.
לפני 17 שנים
לא קשורה - במקום לחבק ילד סגול, למה שלא תכין לאסו ולך לתפוס את הקצת הזו ששפשפה לך גפרור על העור ותעניש אותה?
תראה לה מה זה!
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - קוטובו ריו טקובי.
לא יודע להכין לאסו.
אף אחת לא שיפשפה לי גפרור על העור ולהעניש זה בטח לא אני.
ענישה זה למישהי שלא רוצה להיות איתי ואני לא מעניש.
מין לילה שכזה.
שצריך, לפעמים.
להרגיש
עור אחר.
בחלל הזה שבין הזרועות שלי.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י