08:37
אני מגיע לעבודה.
קצת התעכבתי הבוקר גם התעוררתי מאוחר, גם התקלחתי ולא קיצרתי וגם קראתי בלוג אחד.
היה שווה לגמרי.
חרקתי שיניים והילד בעט לי בתחת אבל הצלחתי לשמור על מהירות סבירה לגמרי ולא להתפתות לקצר זמנים.
אחרי שני תה וופלים אני איכשהו מצליח להבין מה רוצים ממני.
מסתבר שהבוס שלי בא כמה פעמים לטפוח לי על הכתף ואני אפילו לא שמתי לב.
הוא ממש מרוצה מהקטע שאני משתדל להגיע מוקדם.
מחר אני פוגש את הכונן שיחליף אותי בימים שלא אהיה כאן.
קצת מוזר לי כל הקטע הזה של עשיה מאסיבית וקיפצוצים נלהבים ממקום למקום אבל אני מגלה שעד כמה שזה מוזר אני אוהב את זה.
עצוב לי קצת שאין לי מקום לשים את הבובות שלי וסביבת העבודה שלי פחות אינטימית ממה שאני רגיל אבל היתרונות ובעיקר הכיף, בנתיים, מחפים על כך.
האשימו אותי שהפוסט האחרון לא בא מהבטן.
מסתבר שבעליו הגאה של אופנוע, בלוג ונשמה מוזרה מחוייב לסוג מסויים של איכות.
וואללה.
משעשע מעט אבל יש לי בבטן כמה פוסטים שפשוט מסרבים לצאת וכנראה מונעים מאחרים לצאת, גם.
מסתבר שאני פרסונה נון גראטה במסיבה הזו שלהם.
אתמול ניסיתי לשלוף את העקשן הראשי והנבלה נשך אותי.
מסתבר שאני אתעורר עוד מספר פעמים בלילה חושב על מילה או שתיים שהוא שותל לי בתוך החלומות.
אז אני מוצץ את האצבעות המדממות שלי ומחליט שזה לגמרי נכון לתת לו את הזמן שלו לצאת.
כאילו שלא ידעתי את זה קודם.
אבל לפעמים צריך להזכיר לי דברים כאלה.
והטעם של הדם שלי לא רע אז מה איכפת לי.
אני רוצה טיול ארוך.
הפורום שאני קורא ארגן איזה אחד ממש שווה אבל אני ישנתי.
אני הבעלים הגאה של השלוק האחרון של הג'ין ולא בא לי לגמור אותו.
בא לי עראק יותר ואין לי חשק לרדת למטה ולקנות.
ארזתי כבר שני ארגזים וזרקתי קרוב לשש שקיות של שטויות.
יש עוד חודשיים שלמים אבל זה עושה לי ממש נעים.
זה גם יפנה קצת מקום כאן ולחיות על ארגזים זה כיף.
עשרים ואחת קציצות אחרי אני שם לב שכולן כמעט זהות.
עגולות ופחוסות אבל כמעט זהות בגודל.
זה לא שאני חייב שהאוכל שלי יראה יפה, כלומר, זה נחמד מאוד שהאוכל נראה יפה לאכילה אבל המחשבות שלי ריחפו והידיים עבדו.
יצא שהן עגולות וכמעט זהות.
שלושים וקצת קציצות אחרי אני שובר בכוונה שתיים מהן לתוך הסיר.
אוכל צריך להיות טעים אבל לא מושלם.
אני מערבב את האורז תוך כדי שטיפת הכלים ומשגיח על הסיר השני גם.
אני לומד לבשל קצת יותר מהר ולעשות עוד דברים במקביל אבל גם ככה נעלמות לי כמעט שעתיים.
אני מוצא אותן מקפצצות באושר בין הסירים.
אני גם מצלם אותו מדי פעם, את האוכל.
שיצדיק את העובדה שאני מופיע לבוש סינר ובלי תחת במסנג'ר.
בעבודה כבר העירו לי על כך.
חלקם התווסף לו למסנג'ר שלי כאן בבית והיו קצת בהלם בפעם הראשונה שראו.
אין לי מספיק תמונות.
אין לי מספיק ג'ין ואין לי בכלל עראק.
כוסאמק העצלנות הפיכחת שלי.
תבשיל חומוס ברוטב עגבניות פיקנטי עם קציצות ביס, טוב, יותר בכיוון של שני ביסים אבל עדיין בשר.
לפני 17 שנים. 28 בפברואר 2007 בשעה 21:21
