עוד לא בטוח... נראה...

אני מתרומם מעל האסלה.
"בדיוק ניתקתי את המים".
האינסטלטור.
אבל זה להקדים את המאוחר.
את ההודעה על המסיבה קיבלנו בדואר הפנימי, הבטיחו אלכוהול ואוכל בחינם גם לבנות הזוג, למי שיש.
רצוי תחפושת, גם.
מנהלת משאבי האנוש שאחר כך יתגלה שיש לה רומן אוראלי עם המנכ"ל אירגנה אותה.
החברה שהיתה לי אז גרה רחוק, בערך שש שעות מכאן בשני מטוסים שונים והמתנה ארוכה.
נורא רציתי שהיא תהיה איתי והיה לי עצוב ובכלל מגעיל.
מערכת יחסים למרחקים ארוכים השניה שלי, והלקחים מהראשונה עוד בקושי הופנמו.
שיחק לי בראש ובנשמה הקטע הזה שהיא לא כאן לחבק אותי.
אז הגעתי עצוב למסיבה הזו.
לבוש יפה ועצוב.
בלי תחפושת.
אני זוכר בערך עשרים אחוזים ממה שאכתוב כאן.
אני זוכר את הג'ק הראשון, אני זוכר שנישנשתי משהו, גם.
את היתר אני זוכר במעומעם ומסיפורים של אחרים.
קצת אחרי שהתחלתי לשתות וקצת אחרי הג'ק השלישי נגררתי לרחבת הריקודים.
לא היתה לי הרבה ברירה אז רקדתי.
את זה אני זוכר.
אני זוכר שמישמשתי אותה קצת והיא רקדה לי על הברך.
את היד שלי על התחת שלה ושהיה לה ריח נפלא.
הבוסית שלי החליטה שאני עצוב מדי ולבד מדי אז צריך לעשות לי חברה.
אני זוכר את היד על התחת אבל לא זכור לי כלום מהסיפורים שלהם על זה שליטפתי לה את החזה או שדחפתי לה אצבעות למכנסיים.
את הדיון שיבוא אחרי אם יש פועל כזה בכלל לאצבע בשפה העברית אני אחסוך מכם.
הם קיימו אותו לידי אבל אני סירבתי בעקשנות להשתתף בו.
לא זוכר.
לא יודע.
אני זוכר במעומעם את הילדות של הבר האקטיבי נעמדות בשורה ומשפריצות לי אלכוהול לתוך הפה עם רובי מים.
לא היתה טיפת מים ברובים האלה.
אני יודע כי בדקתי.
אני יודע מהסיפורים שבדקתי, יהיה יותר מדוייק.
"תעזבו אותו הוא בסדר"
מה זה?!
מי הוא שיחליט אם אני בסדר או לא?!
חוצפן!
אז הקאתי לו על מכנסי הבז' שהוא קנה במיוחד למסיבה.
את זה אני אגלה רק מאוחר יותר.
בערך בשלב שאני אתהה למה הוא לא רוצה לדבר איתי בסבב היומי שלו ויספרו לי שבעליהם הגאה של מכנסי הבז' היה המנכ"ל.
אני זוכר את עצמי מנסה להשתין לתוך עציץ כמו שאני רגיל מהבית כשאני חוזר מבילוי.
לא בדיוק עציץ, יותר בכיוון של המדשאה אבל למה להיות קטנוני.
אז הם ניסו לשכנע אותי שאני צריך ללכת לשירותים.
אני החלטתי שבאוויר הפתוח ובעציץ שעמד באמצע הרחבה זה יותר שווה ושאם כבר אז אני לא הולך לבד ושהם צריכים לסחוב אותי.
את הקטע הזה אני דווקא זוכר, במעומעם, אבל זוכר.
הם דחפו אותי לאורך כל המדשאה כשהרגליים שלי פשוטות קדימה ואני חורש תלמים בדשא.
"אני לא מוכן להחזיק".
התייעצות קצרה ואחד מהם מתנדב.
השני מחזיק אותי מאחורה שלא אפול.
"תנער, עוד קצת"
אחר כך גם הכרחתי אותו לשטוף לי ידיים כי בכל זאת הגיינה וכאלה.
אני לא זוכר מה היה אחר כך וזה תלוי את מי שואלים ככה שיש כמה ורסיות שבכולן יוצא שאני ממשמש כל מה שזז בערך עם העדפה ברורה לבוסית שלי.
זוג נחמד החזיר אותי הביתה.
את העובדה שאני לא זוכר כלום ושמשהו לא הכי בסדר אני מגלה בבוקר כשאני מתעורר עם כאב ראש.
בדרך לשירותים אני רואה שהבגדים שלי מקופלים יפה על הכסא ואני מצליח לחשוב שזה מה זה מוזר רגע לפני שאני רוכן מעל האסלה ומקיא את הנשמה.
הזכרון שהיום יום שישי וקבענו עם האינסטלטור לבוא ולהחליף את האסלה צף מתוכי בערך כשאני מתרומם ויחד עם המילים שלו על המים שהוא ניתק.
הגענו להסדר שהוא יחבר את המים ואני אמשוך בידית כמה פעמים עד שיהיה לו נעים לעבוד שוב.
השארתי אותו בידיו האמונות של השותף שלי שמאוחר יותר במהלך השנה ישתה שתן של פורץ אוהב וחזרתי לישון.
ביום ראשון הם יערכו דיון שלא יכלול אותי אבל יתקיים מילימטר מהאוזן שלי בקשר לשם שצריכים לתת לי.
"שאינו משתין לבדו" ו"החורש בדשאים".
האחרון נבחר ברוב קולות, מי שחושב שהכותרות של הפוסטים שלי לא אומרות משהו טועה.
הן אומרות הרבה מאוד.
מחר אני מתכוון להגיע על האופנוע.
אני אמות מקור אבל אני אגיע רכוב על הילד.
היו עוד כמה התבסמויות נעימות מאז אבל לא לילות שאני זוכר רק מסיפורים של אחרים.
אני מתכנן להגיע ולחזור הביתה על הילד ככה שאני כנראה אזכור את הכל מחר.
"זה ממש לא זול להשקות אותך רק כדי שתרקוד איתי".
בסוף היא תפסה אותי באיזו פינה.
"מזל שהחברה שילמה".
למדתי לשתות פחות.
זה בריא לשתות פחות כשאני רוכב על הילד.