עוד לא בטוח... נראה...

אלוהים שלי.
לא ביקשתי אף פעם.
עד היום.
רציתי לכתוב פוסט משעשע, מצחיק. נחמד.
אנשים נפלאים שפגשתי היום, קצת חצופים, מצחיקים.
זה היה לפני שלקחתי את ההחלטה לעבור מצד ימין וההיא שחשבתי שהולכת לפנות שמאלה פנתה ימינה דווקא ושיפשפה אותנו.
היה יכול להיגמר הרבה יותר רע.
ביליתי את הכמה שעות האחרונות בלנסות להבין אם הייתי עושה משהו אחרת אבל לא.
אני לא מצליח לחשוב על סנריו בו הייתי נעצר או מנסה לעקוף אותה משמאל.
זה קצת מנחם שאני עקבי אבל זה לא משנה את העובדה שהיה יכול להיגמר הרבה יותר רע.
ואז הפוסט של נילי.
כל כך רע לי.
כל הפוסטים האלה בזמן האחרון.
של הרוקדת שאני כל כך אוהב לקרוא, עכשיו שלה.
רע לי.
רע לי בגוף ובא לי להקיא.
אלוהים שלי.
ג'ינג'ית מדהימה שלי.
אוטוטו אחת עשרה שנים ביחד.
גם כשהיה קשה לא ביקשתי כלום.
שימותו.
בבקשה.
תודה.