לפני 17 שנים. 10 באפריל 2007 בשעה 20:48
האחת מכירה אותי כבר יותר מעשר שנים.
עוד מאז כשהייתי ה"כזה" שאני זוכר ורוצה להיות שוב.
בכלל, אתמול היה מאוד מרוכז לי.
נשים מתקופות שונות בחיים שלי שהתנקזו לתוך יום עמוס ודחוס כל כך.
כל אחת והתובנות שלה, נקודת המבט הייחודית.
אני כל הזמן אומר שאני רוצה למצוא את עצמי שוב.
להיות שלם שוב.
לחזור למה ומי שהייתי.
ובכל פעם שנקראת בדרכי ההזדמנות אני מונע מעצמי את הצעד הבא.
אני מתרפק על זכרונות מהעבר.
רוצה דברים שהיו ונמנע מלהתבונן קדימה.
ממש כמו הילד כשאנחנו נוסעים על אדים של דלק.
אני חי על אדיו של האדם שהייתי.
