כל היום אני נלחם בזה.
זה מטריד אותי.
משגע.
כואב לי פיזית.
לא מבין למה זה הגיע עכשיו.
יש לי רעיון אבל אני לא ממש בטוח שהוא נכון.
אני כועס כל כך שקצות העצבים שלי מגורים.
כל כך הרבה כעס מתנקז אצלי מתוך ואל תוך הנשמה ואני משתמש בכל מה שאני יודע כדי להתמודד.
ולא הולך לי כל כך.
אסופה של אירועים בלתי קשורים שפשוט מתנקזת עכשיו מתוכי ולתוכי במעין מעגל סגור שאני פוצע בו ומנסה לשבור מתוכו את המחזוריות החדגונית הזו של חזרה שוב ושוב של כעס ללא סיבה מוצדקת.
אולי דווקא יש אבל היא לא כזו גדולה בשביל לגרום לי לכעוס ככה.
אני הולך לשבת, פשוט לשבת על הריצפה במקלחת ולתת למים החמים לשטוף אותי.
צריך משהו פיזי שישטוף את הכעס הזה החוצה כי כשאני מנסה לבד הוא רק הופך לענן סביבי שלא באמת מתרחק.
מה לעזאזל קרה שדווקא עכשיו?
לא יודע.
רק יודע שכמה שאני נלחם בו יותר ככה הוא מתעצם יותר.
מקלחת רותחת על גבול הכוויה, פיג'מה ותה חם ומתוק מאוד.
קווי ההגנה האחרונים שלי.
רע לי הכעס הזה.
אני הולך להשתבלל קצת עם עצמי ולשרוף אותו החוצה מתוכי.
זהו.
בדיוק.
ככה.
הלכתי.
לפני 17 שנים. 12 באפריל 2007 בשעה 19:43
