עוד לא בטוח... נראה...

אחרי יום חמישי המצ'וקמק החלטתי שזה לא לעניין איך שאני עובד.
חלק מאיך שאני רואה את העבודה שלי גורס שכשאעזוב את המשרד החדש הם יצטרכו להתמודד לבד ואני לא אהיה שם להחזיק להם את היד אז אני כותב תיעוד.
מיום ראשון אני עובד יותר לאט וכותב הרבה יותר.
אתמול יצאתי מהמשרד לשעתיים וכשחזרתי הסתבר לי שהם הסתדרו לגמרי לבד על בסיס מה שכתבתי.
קצת אחרי זה הבוס שלי התקשר וסיפר לי שהם התקשרו לומר לו שהם נורא מרוצים ממני ושכל הכבוד לי וכאלה.
מסתבר שלא רק הם מרוצים ממני אלא גם הוא והשני.
זה די התבטא במענק החג, אגב.
אני מת שכבר ישכרו את הדירה הזו ושהטיילת כאן תפסיק.
אנשים מתקשרים כמעט בכל שעות היממה וגם מעט החיים שפינטזתי שיש לי נגוזו בעננת העשן שחלקם משאירים כאן.
אני עייף ושמח והיה ערב נפלא.
פיג'לינג ופחזניות.
קודם נוגסים חתיכה מהבצק ולועסים היטב ואז דוחסים את מה שנשאר לתוך הפה.
מאזן הטעמים העדין נוטה באופן ברור לטובת הקצפת והקראנצ'יות של המעטפת עושה לי נעים.
ככה צריכים לאכול פחזניה ולא ללקלק את הקצפת מתוך החור.
ככה.
ככה.