עוד לא בטוח... נראה...

"שמת אייליינר?"
"כן"
"למה?"
"כי זה מבליט את העיניים היפות שלי"
"לאן כבר אפשר ללכת עם אייליינר?" הוא תוקע עוד ביס באפרסק שלו.
"למסיבות סאדו שוות ביותר" אני עונה.
הילדה הנחמדה בצד השני מפילה את העט שלה.
אני שומע מלמולי התנצלות ולא מבין עם מי היא מדברת.
היא לבד מעבר למחיצה.
עפרון השעווה הלך לאיבוד והעפרון הנוכחי נמרח קלות אבל מתיישב נפלא מתחת לריסים ונשאר הרבה זמן, מסתבר.
גם כשצריך ללכת לעבודה.
אני מעדיף אותו בחלק הפנימי יותר.
ואת עפרון השעווה הכי.
קצת הרבה אחרי זה אתרוצץ כמו משוגע למצוא חומרי ניקוי וכאלה.
מסתבר שסוגרים כאן הרבה הרבה יותר מוקדם ממקומות אחרים.
הצלחתי למצוא מטאטא, מגב, קצת מטליות, דלי ונוזל כלים בריח לימון.
הם דופקים לי בדלת בדיוק כשאני מסיים לשטוף את החלון בחדר השינה.
"אפשר לראות את הדירה?"
מסתבר שאחד מהם רצה לשכור אותה.
השכנים החדשים שלי.
"אני לבנוני, צד"לניק" הוא אומר לי בגאווה.
"וואללה" אני מחייך אליו בחזרה ומצליח לרגע שלא לזכור כלום.
זה אפילו כמעט מצליח לי.
הוא מספר לי על השכנים שלי, כמה הם נחמדים ושקטים.
"ואתם?" אני שואל.
"אנחנו עושים קצת רעש" הוא אומר בהתנצלות קלה.
"אנחנו שותים וויסקי ושומעים מוזיקה".
"אני לא עושה הרבה רעש אבל תעבור אצלי מתישהו" אני מחייך אליו בחזרה.
הספקתי לנקות את חדר השינה, הארון ושורת הארונות התחתונה במטבחון.
נשארה עוד הרבה עבודה ומחר אני אשתדל לחזור מוקדם ולנסות להספיק לקנות גם צבע.
וחומר ניקוי קצת יותר שווה מנוזל כלים.
גם.