לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד לא בטוח... נראה...

קצת על עצמי וכל מי שגר בתוכי...
לפני 17 שנים. 30 באפריל 2007 בשעה 21:47

את תחילתו של ערב אני מעביר בשעשועים מכאיבים למדי, מעין אפריטיף קליל ומענג להמשך הלילה שיבוא.
קצת אחרי שאני מתארגן שוב ליציאה אנחנו נפגשים.
היא הומלסית חמודה רצח שפגשתי ליד איזו חבית לפני מספר ימים ועכשיו אנחנו יוצאים קצת.
הטיול שלנו מוביל אותנו לפיצוציה השכונתית שם אנחנו מקבלים מהמוכר שני שיפודי במבוק עליהם נעוצות חתיכות קבב ביתי.
אנחנו מתגודדים, כן, מתגודדים, למרות שאנחנו רק שניים, מסביב למנגל וצולים את הבשר.
פתאום מגיעה מישהי שאני מכיר, מחבקת אותי ומספרת לי כמה נפלא היה הדייט שלה לאותו הערב.
אני מחזיר לה חיבוק ואז היא מתכופפת, מרימה את החצאית ומחרבנת לנו בתוך המנגל.
אני זוכר שעמדתי מעליה עם השיפוד ביד והייתי רק חצי מופתע, לא לגמרי ואז הסלולרי צילצל והחלום נגדע באיבו.


מה שנקרא, לא נגעתי למעט שינוי שמה של הגברת המחרבנת (אחלה ישבן, שתדעי).
זה אומר משהו? החלום הזה?
וזה מעניין את שנינו, אגב, אם זה אומר משהו.

noga - ובכן..........יש להתחיל במספר הנחות יסוד
-חלומות הם הצוהר היחיד שלנו אל התת מודע. התת מודע הוא החלק בנו שמפעיל אותנו מחד ומעכב אותנו, מאידך.
מאחר והתת מודע לעולם אינו "פשוט" , הדמויות בחלומות אינן מתפקדות בו כפשוטן. כלומר, מקומן בחלום אינו המקום המציאותי שלהן ואין להשליך מהחלום למציאות. לפחות לא באופן ישיר.
בחלומות יש הרבה סטטיסטים נטולי זהות או פנים.
דמות בעלת פנים מוכרות הינה משמעותית באיזשהו אופן.
בחלום המדובר -
יש שיבחרו להתייחס לחלומות כפשוטם - במקרה זה ניתן יהיה למשל לומר שלגברת המחרבנת אכן היה דייט באותו ערב, אולם, העובדה שהוא היה נפלא נועדה לאוזניו של החולם ולמעשה כי שהדייט עורר אצלה זה את הצורך ליציאה.
במקביל, היא מתעקשת לחרבן את הדייט אליו היא נקלעת בכך שהיא הופכת מסמר הרגע - באופן בוטה ובלתי ניתן להתעלמות.
או -
שניתן להתייחס אל המחרבנת כאל שלוחה - extension - של עולמו הפנימי של החולם. כמו האנשה והקניית פנים לפאן של התת מודע.
דמות ההומלסית - באופן סטריאוטיפי , התמונה שעולה ברוחנו היא של לכלוך, מוזנחות והיעדר אסתטיקה. אנחנו יודעים שההומלסית שלנו "חמודה רצח". לכן, מה שעושה אותה הומלסית הוא דוקא היעדר שורשים. אין לה בית. אין לה משפחה או שיחסיה עם המשפחה מורכבים. היא חיה לה מיום ליום או שרחמנא ליצלן, היא הומלסית מבחירה...
ואז? איך מתייחס לזה החולם?
הוא בכלל אוסף ארגזים מזה זמן מה. אורז את מעט המיטלטלין שיש לו. הוא כותב שצריך קסדה נוספת. הוא בעליה הגאים של מיטה חדש ונוחה ומתעתד לרכוש מקרר ותנור אפיה. ומה זה אם לא קינון?
את ההומלסית אפשר להכניס הביתה, אם רוצים. אין לה יותר מידי חבילות משלה וגם לא קשרים. אין באלגנים.
אם לחיות ברחוב זו אידיאולוגיה אז, בכלל, אפשר יהיה לעשות את זה לאט לאט והיא עוד תתווכח על זה..
בו זמנית זה זמין ובלתי זמין.
והמחרבנת בעלת התחת השווה?
היא מבטאת פאן בלתי מודע בעולמו הפנימי. היא מבטאת את אלמנט הקונפליקט והקושי.
התת מודע בוחר לו פרצוף. אני מנחשת שזה פרצוף מוכר מזה זמן מה לפחות. פרצוף של אדם משמעותי, אבל, לא מאיים. שותף. זה אינו אדם זר. בעיקרון, זה בלתי זר, משמעותי ונוח.
היא מבטאת את החירבון (ההרס. מלשון ח.ר.ב.) את החלק שהינו בקונפליקט, את החלק הפנימי המחרב קשרים והזדמנויות. לכן הוא מתבונן בה רק חצי מופתע.
הוא לא באמת מופתע, כי זו לא הפתעה. זה כמעט צפוי.
שוב, קיימים שלל אלמנטים רגשיים - כמיהה, צורך בקירבה, רצון, דחייה ופחד.

לפני 16 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - פאק.
זה היה טוב.
זה היה ממש טוב.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י