הטכנאי של הכבלים היה והלך.
הוחלט שצריך צוות שלם שיצא רק ביום ראשון לטפל בתקלה אצלי.
מזל שזה אצלהם ואני לא צריך להישאר בבית בשביל זה.
מסתבר שהמדינה או יותר נכון החוק במדינה משוכנע שהדם שלי מדולל ולא שווה הרבה.
אז אחרי ששיכנעתי את הצבא לקחת אותי למילואים (56 ימים בשנה בתקופה הטובה שהיה כסף), שילמתי ועודני משלם מיסים ובאופן כללי משתדל להיות אזרח שווה אני מגיע לקורס נהיגה נכונה רק כדי לגלות את זה, מתוך החוברת שמחלקים בקורס:
"לפי החוק:
חל איסור לעקוף במקרים ובמקומות האלה:
1.
...
6. בצומת שיש בו רק נתיב אחד בכיוון הנסיעה (למעט עקיפת רכב דו-גלגלי או רכב לא מנועי).
..."
אז שאלתי את המרצה מה זה אומר.
"נתון לשיקול דעתו של העוקף" הוא ענה.
כלומר, אני רוכב לי בתוך צומת, כן, מסתבר שאפשר לעקוף גם בתוך צומת, ובא מישהו ומחליט שהוא יכול לעקוף אותי למרות שיש נתיב אחד ואני אמור לקבל "נפח" כמו של רכב "רגיל" בכביש אז לפי החוק הוא רשאי.
"ואם לא ילך לו כל כך?"
"אז החוק יעניש אותו על העקיפה הלא בטוחה שלו"
"ומה איתי?"
"אני מקווה שאתה תהיה בסדר".
יופי.
באמת.
ולא, זה לא פוסט הזמנה לדון ברכיבה הפרועה של מרבית השליחים וכאלה.
טוב לדעת שיש לי פחות זכויות כרוכב.
ולילדה היפה שמאותגרת קריאתית במקצת, הינה לך.
לא רואים חתול, עלאק.
על העציץ הגדול אני עושה טרי-סיטינג עד שיבואו לקחת אותו.
לפני 17 שנים. 3 במאי 2007 בשעה 6:10
