עוד לא בטוח... נראה...

היום התחיל קצת באיחור אבל לא נורא.
הספקתי להגיע לשיננית ולראות ספה פינתית נחמדה ביותר מדי כסף בתחנה המרכזית הישנה.
דווקא חשבתי ששם יהיה יותר זול.
אוראנג' התקשרו אתמול וסיפרו לי שהם לא מרוצים מזה שאני מבקר אותם במרכז השירות כאן אז הם רוצים להחליף לי מכשיר.
היום הלכתי לאסוף אותו.
המכשיר החמישי שלי מאז שעברתי למכשירים של הדור השלישי, לא מבין מה קורה איתם.
אחרי ארוחת צהריים מאוחרת ויום נחמד אני מגלה אסאמאס מהגרושה.
הסלולרי החדש עובד לא רע, מסתבר.
יש מכתב שאני צריך לבוא ולקחת והיא חושבת שזה חשוב.
כשאני מגיע היא אחרי חצי בקבוק יין וכבר הכינה לנו ארוחת ערב.
אנחנו בקושי מדברים בזמן האחרון מאז הקטע המסריח ההוא והשיחה זהירה.
מסתבר שהיא מוכרת את הדירה וחוזרת בחזרה לעיר שלה ומצאה מספר חפצים שלי שנשארו ושאני צריך לקחת.
כן, יש גם מכתב אבל הוא לא הכי חשוב.
בתוך ערימת הניירות אני מגלה שהיא דחפה לי את האלבום של החתונה ואת התמונות שלי מלבנון שחיפשתי וחשבתי שאבדו.
היינו חוזרים מותשים ועייפים.
רגע לפני המקלחת הייתי מתפשט ועושה שכיבות שמיכה וכפיפות בטן.
הוא צילם אותי באחת מהפעמים האלה.
וסירב לתת לי את התמונות. רק הרבה אחרי, כשהפרופיל הלך לעזאזל ואני עזבתי הוא נתן לי עותק מכל תמונה.
ועותקים מהתמונות המשותפות שלנו, שיהיה לי.
באחת מהפעמים שאני מבקר בגדוד אני רואה את התמונה שלי מוצמדת ללוח שעם.
"מה זה?" אני שואל.
"הוא חילק תמונות שלך לכל הבנות בגדוד, אתה יכול להיכנס למשרד ליד ולראות עוד" היא עונה.
אני מחייך כשאני נזכר ומחזיר את התמונות לשקית.
בשבוע הבא אקפוץ אליה שוב לקחת את אופה הלחם שהיא החליטה שהיא לא רוצה.
שוב יהיו ריחות של לחם טרי אצלי בבית.