"מתי אתה מחליף אופנוע?"
העולם נהיה משהו פלואידי ולא מוגדר והוא כנראה הרגיש שהלכתי לאיבוד פתאום.
"הוא לא ימות מחר" הוא טופח לי על הכתף "אבל הוא מזדקן ואצלך הוא עובד קשה"
"מה זה קשה?" אני שואל אותו "מה זה קשה? קצת לעבודה וטיולים?"
"בדיוק" הוא עונה לי "אתה ממצה אותו עד הסוף והוא כבר זקן"
הילד מזדקן.
אתמול היה לי פנצ'ר וגררתי אותו הביתה והיום למוסך, שש שנים אני אצלהם ואף אחד אחר לא יגע לי באופנוע.
אז היום הוא נכנס לתיקון ועל הדרך הם גם תיקנו לי את משאבת המים שהתקלקלה לפני מספר ימים.
יש לו תור לעוד שבוע וחצי ולא חשבתי שזה כזה היסטרי אבל הם כן.
מסתבר שיש עוד מספר דברים פחות דחופים שמצריכים תשומת לב.
עוד רגע תשעים ושניים אלף קילומטרים שהוא עשה, מתוכם יותר משישים עשינו ביחד.
לא הרבה בכלל.
אבל הוא מזדקן.
חיכיתי לו שעה היום במוסך עד שיצא.
הם כבר יודעים שלא לשטוף לי אותו כי את זה אני עושה לבד.
כשהמאובק שלי יצא החוצה הלב שלי נתן קפיצה קטנה.
בסך הכל יום אחד שהוא חולה ולא זמין עבורי.
יום אחד.
אני מסרב בעקשנות לחסוך כסף לילדה שתחליף אותו למרות שעוד מעט תפתח קרן השתלמות ואני אצטרך להחליט אם להשקיע בו או להניח לו לגווע לאיטו.
האופנוע הזה מסמל עבורי חופש.
חופש.
כשעזבתי היא נשארה עם הבית ואני לקחתי את האופנוע.
וקסדה אחת ואת הבגדים שלי.
וזהו.
אולי הוא צריך למות כדי שתקופה תסתיים.
אולי.
קשה לי היום.
לפני 17 שנים. 31 במאי 2007 בשעה 21:30
